ליל חניה. בקול דברים, בשחוק, בגדף
בהמולת מלאכות הוא קם, הנה הנו
כמו פני עיר נבנית פניו של שדה הקטל
בהתפרש המחנה אשר דינו
להיות שופך דם האדם ומגינו
Noche de acampada. Con rumor de palabras, con risa, con vituperio,
en el tumulto de oficios se alza, he aquí,
como el rostro de una ciudad que se edifica, el rostro del campo de matanza,
al desplegarse el campamento, cuyo destino
es ser el vertedor de la sangre humana y su escudo.
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים
Noche de acampada, noche de canto, noche del firmamento bruñido,
noche de muchos oficios apresurados, noche del vapor rojo de las calderas,
noche que recubre con su hechizo a los malos espíritus,
en la edificación de un reino, noche de andanzas,
tendida sobre el individuo y sobre las tropas.
מתוך אשמורת ראשונה, בין חוף וגבע
היה נשקף פתאום מראה המלחמה
כמו הווי צוען, חבור יתד וחבל
בו חירותם של מסעות וחירומם
בו הכלים והחוקות בעירומם
Desde la primera vela, entre orilla y loma,
aparecía de pronto la visión de la guerra,
como un vivir nómada, juntado de estaca y soga;
en él la libertad de los viajes y su urgencia,
en él los utensilios y los reglamentos en su desnudez.
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים
Noche de acampada, noche de canto, noche del firmamento bruñido,
noche de muchos oficios apresurados, noche del vapor rojo de las calderas,
noche que recubre con su hechizo a los malos espíritus,
en la edificación de un reino, noche de andanzas,
tendida sobre el individuo y sobre las tropas.
בו מליצת סיסמות הזמן, אשר לא פרק
שירה צרופה בן יעסוק, חלילה לו
ורק הזמר הנפוץ, שלא דבר ערך
ולא שכיית חמדה הוא, יישאן במלוא
צווחת צבעיו החריפים על חלילו
Allí la retórica de las consignas del tiempo, a las que
ninguna estrofa de poesía pura se dedicará —Dios la libre—.
Y sólo el canto popular, que no es cosa de valor
ni joya codiciada, las llevará por entero,
el chillido de sus colores cortantes en su flauta.
על אהבה הוא מדבר-בה הוא פותח
ועל חובה וקרב ועול, הכל בכל
אין הוא אומר את זאת בכל דקויותיה
של השירה, אבל אומר בקול גדול
בלי מורך לב ובלי חשש מפני הזול
Habla de amor —con eso empieza—,
y de deber y combate y yugo, de todo en todo.
No lo dice con todas las sutilezas
de la poesía, sino que lo dice en voz alta,
sin cobardía y sin temor a lo vulgar.
ליל חניה, ליל זמר, ליל שחקים רקוע
ליל רוב מלאכות חופזות, ליל אד מן הדוודים
ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח
בבניינה של ממלכה, ליל נדודים
ניצב פרוש על היחיד והגדודים
Noche de acampada, noche de canto, noche del firmamento bruñido,
noche de muchos oficios apresurados, noche del vapor rojo de las calderas,
noche que recubre con su hechizo a los malos espíritus,
en la edificación de un reino, noche de andanzas,
tendida sobre el individuo y sobre las tropas.
עת מלחמה גם צלם הדברים האלה
היה צלמה לקול זמרת פזמון תועה
עוד ימשכו המה כמו נימה מחלב
נפשו של דור, גם בשדה זרועה
לזכור, לא רק לרע, ימי רעה
En tiempo de guerra, hasta la imagen de estas cosas
será imagen para la voz de un estribillo errante.
Aún se estirarán como hebra de la leche
del alma de una generación, aun en el campo sembrado,
para recordar, no sólo para mal, días de mal.
גם זה נשלב במלחמה כל זה גם יחד
כמו אבחת אביב נמסך בעם מליל ומשחרים
כל זה מתל ומגדות נחל יהיה
עולה ביעף ושב נקטע בילל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל
של איש זונק ואיש יורה ואיש נופל...
Esto también se entreteje en la guerra, todo ello a la vez,
como un destello de primavera vertido en el pueblo desde noches y alboradas;
todo esto, desde un tell y desde las orillas del río, será
alzarse a toda prisa y volver, truncado en un aullido
de un hombre que salta, un hombre que dispara, un hombre que cae,
un hombre que salta, un hombre que dispara, un hombre que cae...
