אם נזכה והזמן המהיר
לא יאמר לנו פתע: הרף
עוד נלך, ידידי
בשבילי גן מאיר
נשענים על מקלות, עם ערב
Si tenemos la dicha y el tiempo veloz
no nos dice de pronto: basta,
aún iremos, amigo mío,
por los senderos de Gan Meir,
apoyados en bastones, al atardecer.
נהלך בין עצים ירוקים
שדרורי תל אביב בם תסערנה
וזקנינו יהיו ארוכים
הוי, וכל עצמותינו תאמרנה
Andaremos entre árboles verdes,
los gorriones de Tel Aviv se agitarán en ellos,
y nuestras barbas serán largas,
oh, y todos nuestros huesos dirán.
הוי, וכל עצמותינו, אחי
תספרנה זקנה נאנחת
אשר יש בה קצת עצב ובכי
אבל יש בה גם משהו נחת
Oh, y todos nuestros huesos, hermano mío,
contarán una vejez que suspira,
en la que hay un poco de tristeza y llanto,
pero en ella hay también algo de consuelo.
מעלינו ינועו עצים
שיאורו באור בין ערביים
הכרנום בעודם עציצים
והנה ראשיהם בשמים
Sobre nosotros se mecerán los árboles,
iluminados por la luz del crepúsculo;
los conocimos cuando aún eran plantones en macetas,
y ahora sus copas están en el cielo.
והנה בהדר קומתם
הם ברעש ורעד סבבונו
השנים שהגביהו אותם
הן אותן השנים שכפפונו
Y he aquí, en el esplendor de su estatura,
nos rodearon con estrépito y temblor;
los años que los alzaron
son los mismos años que nos encorvaron.
ונערות שטיילו פה אי-אז
בשנים רחוקות בין ערביים
הן תשבנה באור המופז
ותסרוגנה לנכד גרביים
Y las muchachas que pasearon aquí antaño,
en años lejanos, al anochecer,
se sentarán en la luz dorada
y tejerán calcetines para un nieto.
והעיר הגדולה, הצעירה
שבתווך נהר יעברנה
תתנשא כמו גן סוערה
ואין כוח אשר יעקרנה
Y la gran ciudad, joven,
con un río que cruza por su centro,
se alzará como un jardín tempestuoso,
y no hay fuerza que la desarraigue.
אז נביטה, רעי ואחי
זה בזה בבת צחוק משתכחת
אשר יש בה קצת עצב ובכי
אבל יש בה גם משהו נחת
Entonces nos miraremos, amigo y hermano,
el uno al otro con una sonrisa medio olvidada,
en la que hay un poco de tristeza y llanto,
pero en ella hay también algo de consuelo.
ואט-אט מזקנה וחולשה
את ראשינו נצניח אל ברך
וילדים יקרבו בלחישה
ויאמרו: נרדמו בני תרח
Y lenta, lentamente por la vejez y la debilidad
inclinaremos nuestras cabezas a la rodilla,
y los niños se acercarán en susurros
y dirán: se han dormido los hijos de Téraj.
אם נזכה והזמן המהיר
לא יאמר לנו פתע: הרף
עוד נלך, ידידי
בשבילי גן מאיר
נשענים על מקלות, עם ערב
Si tenemos la dicha y el tiempo veloz
no nos dice de pronto: basta,
aún iremos, amigo mío,
por los senderos de Gan Meir,
apoyados en bastones, al atardecer.
