בצמרת העץ על ענף מיטלטל ציפור עייפה מחפשת קצת צל מעליה דואות ציפורים לטורפה לשירת הזמיר נכספה על ענף לצידה שר התור לתורה וכמו חץ געגוע ירעיד מקורה כמו שאז את נפשה בנפשו היא קשרה לשירת הזמיר הטהורה מחר נעוף רחוק יפתח לפתע שער נגלה מה שידענו מהיכן ולמה באנו היא חצתה יבשות ובסוף היא חזרה והוא מחכה לה כמו כלום לא קרה הרוח נשבה וליטפה את גבה ושירת הזמיר בליבה

En la copa del árbol, en una rama que se mece, un ave cansada busca un poco de sombra. Sobre ella planean aves de rapiña, añora el canto del ruiseñor. En una rama a su lado arrulla la tórtola, y, como una flecha de anhelo, le hará temblar el pico, como entonces, cuando ató su alma a la de él, al canto puro del ruiseñor. Mañana volaremos lejos; de pronto se abrirá una puerta, revelaremos lo que sabíamos: de dónde y por qué vinimos. Ella cruzó continentes y al final regresó, y él la espera como si nada hubiera pasado. El viento sopló y acarició su espalda, y en su corazón estaba el canto del ruiseñor.