בין הררי בטון פוסעת קל ילדה קטנה היא לא כל כך קטנה עברו מאז כמעט עשרים שנה מול בניני ענק, ניאונים, מדרגות נעות קשה מאוד לזכור סמטאות ואין קולות של ילדים שמשחקים בחוץ ואין צלילים של אלטע זאכען אוטו גלידה ואקורדיון צלקת ישנה שהיא נפלה בגן חובה והיא לוקחת מעלית אל העבר

Entre montañas de hormigón camina ligera una niña pequeña no es tan pequeña desde entonces han pasado casi veinte años entre edificios gigantes, luces de neón, escaleras mecánicas es muy difícil recordar los callejones y no hay voces de niños jugando afuera y no hay sonidos de 'alte zachen', el camión de helados y un acordeón una vieja cicatriz de cuando se cayó en el jardín de infancia y toma un ascensor hacia el pasado

והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה כמו לפני עשרים שנה והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה במעלית אל העבר

y ella camina llora añora y ella camina llorando como hace veinte años y ella camina llora añora y ella camina llorando en el ascensor hacia el pasado

בזכרונות מרוחקים הכל נראה ורוד והעתיד שמדפק לנו צבוע באפור אבל לפני שממשיכים לרוץ קדימה חמוץ מתוק במעלית אל העבר

en recuerdos lejanos todo se ve rosado y el futuro que nos toca la puerta está pintado de gris pero antes de seguir corriendo hacia adelante agridulce en el ascensor hacia el pasado

והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה כמו לפני עשרים שנה והיא הולכת בוכה מתגעגעת והיא הולכת בוכה במעלית אל העבר

y ella camina llora añora y ella camina llorando como hace veinte años y ella camina llora añora y ella camina llorando en el ascensor hacia el pasado