היא היתה הקיסרית הלבנה של הצלילים הנבראים מן הקרעים בנשמה היא היתה הקיסרית של האובדים והתוהים הנודדים במרחבים של אלוהים

Era la emperatriz blanca de los sonidos nacidos de los desgarros del alma era la emperatriz de los perdidos y los que se preguntan los errantes en las vastedades de Dios

היא היתה הקיסרית היחפה ושפחתם של הכאב והבדידות החשופה היא היתה הנערה המקבצת נחמה במיתרים הניחרים שבגרונה

Era la emperatriz descalza y la sierva del dolor y de la soledad desnuda era la muchacha que recoge consuelo en las cuerdas roncas de su garganta

היא שרה כמו מי שנלחם על חייו היא שרה כמו מי שמסגיר את פחדיו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה פרח משוגע

Cantaba como quien lucha por su vida cantaba como quien desnuda sus miedos cantaba como quien necesita un toque quiero llamarla flor loca

היא היתה הקיסרית האומללה ולפעמים היא צעקה כמו ציפור מקוללה היא היתה הקיסרית של המוכים והכמהים הנבלעים במרחבים של אלוהים

Era la emperatriz desdichada y a veces gritaba como un pájaro maldito era la emperatriz de los golpeados y los anhelantes, tragados por las vastedades de Dios

היא היתה אולי רק פרח משוגע אבל פרחים משוגעים הופכים משל או אגדה כי היא חיתה מהר מדי עד שמותה חמד אותה המוות שתמיד ביקש לנסותה

Quizá era sólo una flor loca, pero las flores locas se vuelven parábola o leyenda, pues vivió demasiado deprisa hasta que la muerte la codició, la muerte que siempre quiso ponerla a prueba.

היא שרה כמו מי שנטש את ביתו היא שרה כמו מי שמפיל תחינתו היא שרה כמו מי שזקוק למגע אני רוצה לקרוא לה פרח משוגע

Cantaba como quien abandonó su casa cantaba como quien implora cantaba como quien necesita un toque quiero llamarla flor loca