ארץ שיושביה היא אוכלת
וזבת חלב ודבש ותכלת
לפעמים גם היא עצמה גוזלת
את כבשת הרש
Una tierra que devora a sus habitantes,
y mana leche, miel y azur,
a veces ella misma también arrebata
la cordera del pobre.
ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת
Una tierra cuyos terrones se le han vuelto dulces,
y saladas, como un llanto, todas sus orillas,
a la que sus amantes le dieron
todo cuanto pudieron dar.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים
La escila blanca vuelve a florecer
allí, solitaria, junto al camino,
y el jazmín devolverá fragancia
a los campos de su tiempo perdido.
ארץ שמתקו לה רגביה
ומלוחים כבכי כל חופיה
שנתנו לה אוהביה
כל אשר יכלו לתת
Una tierra cuyos terrones se le han vuelto dulces,
y saladas, como un llanto, todas sus orillas,
a la que sus amantes le dieron
todo cuanto pudieron dar.
כל אביב שבים לה סביוניה
לכסות את כל קמטי פניה
רוח קיץ עצב אבניה
ילטף באור
Cada primavera vuelven a ella sus dientes de león
para cubrir todas las arrugas de su rostro;
el viento de verano, con luz, acariciará
la tristeza de sus piedras.
שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור
Vuelve el otoño con el peso de sus nubes
a envolver de gris todos sus jardines,
y el invierno cerrará los párpados
de sus ojos llorosos.
שב החצב לבן לפרוח
שם בדרך יחידי
והיסמין ישיב ניחוח
שדות הזמן שלה האבודים
La escila blanca vuelve a florecer
allí, solitaria, junto al camino,
y el jazmín devolverá fragancia
a los campos de su tiempo perdido.
שב הסתיו עם כובד ענניה
לעטוף אפור את כל גניה
והחורף את שמורות עיניה
הבוכות יסגור
Vuelve el otoño con el peso de sus nubes
a envolver de gris todos sus jardines,
y el invierno cerrará los párpados
de sus ojos llorosos.
