[בית 1] הרוח שוב מוסרת הודעה לים רגע עוברת רגע נסגרת בין שערי הנמל יש ניחוח ערק ורשתות קרועות שיר אהובת הספן הנשכחת שיר הנשים המחכות

[Estrofa 1] El viento vuelve a entregar un mensaje al mar un instante pasa un instante se cierra entre las puertas del puerto hay aroma de arak y redes rotas la canción de la amada olvidada del marinero la canción de las mujeres que esperan

[פזמון] הוא לא ידע איך היא קנאה בספינות הוא לא ידע איך היא חכתה בלילות

[Estribillo] Él no sabía cómo ella tenía celos de los barcos Él no sabía cómo esperaba por las noches

[בית 2] רגע לא בטוח מול מפרש רטוב זעם הרוח מכה את המים את לב הנשים על החוף נר אחד ברוח שאינו כבה דולק בחלון שתאר ג'ורג' אמאדו הים האכזר ההוזה

[Estrofa 2] Un instante incierto frente a una vela mojada la furia del viento golpea el agua y los corazones de las mujeres en la orilla una sola vela al viento que no se apaga arde en la ventana como describió Jorge Amado: el mar cruel, soñador

[פזמון] הוא לא ידע איך היא קנאה בספינות הוא לא ידע איך היא חכתה בלילות

[Estribillo] Él no sabía cómo ella tenía celos de los barcos Él no sabía cómo esperaba por las noches

[גשר] הרוח שוב מוסרת הודעה לים רגע שותקת רגע מספרת הלילה מת הספן

[Puente] El viento vuelve a entregar un mensaje al mar por un momento calla por un momento cuenta esta noche murió el marinero

[פזמון] הוא לא ידע איך היא קנאה בספינות הוא לא ידע איך היא חכתה בלילות

[Estribillo] Él no sabía cómo ella tenía celos de los barcos Él no sabía cómo esperaba por las noches