קרחונים הפכו למים צלולים שוטפים את גופי ומנצנצים טיפות טיפות נופלות לרגליי כל מפגעיי היו מציליי קרחונים של כאב מתמוססים פגיעות שדקרו הפכו את ליבי כל המילים, כל השעות הקשות מתפוררות בתוכי לאור הופכים מכאב לשמחה צלולה מחולשה לכוחות ברכה מבדידות לשער מופלא את ליבי הכבוי לאור גדול עכשיו מחבק ויכול אני את עצמי ועצמי את הכל

Los glaciares se volvieron agua clara Lavan mi cuerpo y relucen Gota a gota caen a mis pies Todas mis desgracias fueron mis salvadoras Glaciares de dolor se derriten Heridas que me atravesaron transformaron mi corazón Todas las palabras, todas las horas difíciles Se desmoronan dentro de mí en luz Convirtiendo el dolor en alegría diáfana La debilidad en fuerza bendita La soledad en una puerta maravillosa Mi corazón apagado en una gran luz Ahora abrazo y puedo Yo a mí mismo Y a mí mismo, todo