דוד מלך ישראל כשהיה רועה ישב על סלע וחילל דו... רה... מי... פה ... סול... רה

David, rey de Israel, cuando era pastor, se sentó sobre una roca y tocó la flauta, Do... Re... Mi... Fa ... Sol... Re

והגדיים והשיות, עיזים וגם כבשים פעו: מה מה... מה מה... מה מה איזה נגון מקסים נמלא עולם בפעיות של הגדיים והשיות של הכבשים והרחלות שבימים ובלילות המו המו המו

Y los cabritos y los corderitos, cabras y también ovejas balaban: bee bee... bee bee... bee bee Qué melodía tan preciosa Llenemos el mundo de balidos de los cabritos y los corderitos de las ovejas y las ovejas madres que de día y de noche bee bee bee

דוד הניח חלילו בשיר שקט נתן קולו לו..לו..לו..לו.לו וכולם נרדמו

David dejó su flauta, en una canción tranquila alzó su voz: lo..lo..lo..lo.lo y todos se durmieron.