[בית א׳] מחוף הערב נעקרת ספינת היום למרחקים ושוב תלטוש אימת הקרת ריסי חשמל הארוכים

[Estrofa A] De la orilla del atardecer se arranca la nave del día hacia las distancias, y otra vez el pavor de la escarcha azotará las largas pestañas eléctricas.

[בית ב׳] ושוב דמך דוחק ללכת לנבור בזבל השמחות ולהעמיס משא הדחי על הכתפיים, על הכתפיים הבוכות

[Estrofa B] Y otra vez tu sangre apremia a marcharte, a hurgar en la basura de las alegrías, y a cargar el peso del rechazado sobre los hombros, sobre los hombros que lloran.

[פזמון] הכל מוכר, הכל ידוע הכל צפוי והכרחי ורק שרד הניע נוע בנתיב הלילה הנצחי

[Estribillo] Todo es familiar, todo es sabido, todo es previsible e inevitable, y solo lo que sobrevivió se puso en movimiento por la senda de la noche eterna.

[בית ג׳] ולילה לילה שוב ניגרת ביצת הפקר על השמחות ושוב תלוק לשון הקרת עקבות חיי על מדרכות

[Estrofa C] Y noche tras noche vuelve a escurrirse el lodazal sin dueño sobre las alegrías, y otra vez la lengua de la escarcha lamerá las huellas de mi vida en las aceras.

[בית ד׳] ורק נשאר לזעוק נפלתי ורק נותר לצחוק אקום ושוב ברקת האספלטים תכפיל דמותך, תכפיל דמותך בראי עקום

[Estrofa D] Y solo queda gritar: he caído, y solo queda reír: me alzaré, y de nuevo la esmeralda de los asfaltos duplicará tu figura, la duplicará en un espejo torcido.

[פזמון] הכל מוכר, הכל ידוע הכל צפוי והכרחי ורק שרד הניע נוע בנתיב הלילה הנצחי

[Estribillo] Todo es familiar, todo es sabido, todo es previsible e inevitable, y solo lo que sobrevivió se puso en movimiento por la senda de la noche eterna.