עמנואל צוחקת אל ציפור בגן, אל אור וצל אל האיש שמטייל איתה בעיר עמנואל ילדה קטנה היא לא זוכרת מה היה היא לא יודעת שהלב שביר עיניים נפקחות לראות חיוך מבעד לדמעות והיא תמיד נרדמת עם עוד שיר על מה חלמה עמנואל איש לא יידע איש לא שואל ואין לה עוד מילים כדי להסביר

Emmanuelle ríe hacia un pájaro en el jardín, hacia la luz y la sombra, al hombre que pasea con ella por la ciudad Emmanuelle, una niña pequeña no recuerda lo que fue no sabe que el corazón es frágil Ojos que se abren para ver una sonrisa a través de las lágrimas y siempre se queda dormida con otra canción Con qué soñó Emmanuelle nadie lo sabrá nadie pregunta y ya no tiene palabras para explicar

עמנואל

Emmanuelle

וכל החלונות פתוחים בשמי העיר המלאכים רק את רואה אותם פורחים לאט

Y todas las ventanas están abiertas en los cielos de la ciudad, los ángeles, solo tú los ves volar lentamente

עמנואל עם הזריחה שקטה שקטה ולא בוכה רואה איך צל חולף על הפנים לאט שולחת יד אישה אחת ואיש אחד שישנים עמוק בין הסדינים

Emmanuelle con el amanecer quieta, quieta y no llora, ve cómo una sombra pasa sobre el rostro, lentamente extiende la mano, una mujer y un hombre que duermen profundamente entre las sábanas

וכל החלונות פתוחים בשמי העיר הפרפרים רק את רואה אותם פורחים לאט

Y todas las ventanas están abiertas en los cielos de la ciudad, las mariposas, solo tú las ves volar lentamente