מי זאת עולה וצעיף אהבים רעולה מור מקוטרת בדרכים? מי זאת, מי זאת שעיניה בוהות והוזות שמעוטרת בפרחים?

¿Quién es ésta que asciende y un velo de amores la cubre, perfumada de mirra en los caminos? ¿Quién es ésta, quién es ésta cuyos ojos brillan y sueñan, que está adornada con flores?

הד, הד קרוע הד קולה קורא ברוח

Eco, eco desgarrado, el eco de su voz llama en el viento

אני חפצי-בה, חפצי-בה בת תימן אני לא משי, לא שני, לא ארגמן אני איילת בר אני הרוח במדבר באר זכה אני - שתה, חתני איה, אַיֶּךָּ, דוד? איה הרחקת לנדוד? בוא, חפצי-בה לך שוקקה כוכב דולק בליל ותן בוואדי מיילל בוא, חפצי-בה לך מחכה

Yo soy Hefzibá, Hefzibá, hija de Yemen No soy seda, ni escarlata, ni púrpura Soy una cierva salvaje Soy el viento en el desierto Soy un pozo puro — Bebe, mi novio ¿Dónde, dónde estás, David? ¿Hasta dónde te has ido a vagar? Ven, Hefzibá por ti anhela Una estrella arde en la noche y un chacal aúlla en el uadi Ven, Hefzibá te espera

מי זאת יורדה מתרפקת על דודה תחת התומר שבגיא? מי זאת, מי זאת שפניה חלום אחוזות עד בלי אומר עד בלי די?

¿Quién es ésta que desciende, reclinada sobre su amado, bajo la palmera que está en el valle? ¿Quién es ésta, quién es ésta cuyo rostro está prendido de un sueño, más allá de las palabras, más allá de toda medida?