ממזרח ומים ומכל האפסיים מכפי ישימון ומנבך המים בוערים לבבות, מושטות הידיים הביתה

Desde oriente y del mar y de todos los confines, desde el borde del desierto y del fondo de las aguas, arden los corazones, se extienden las manos — a casa

ומה אש הרובים ואימת בור הכלא מחשכי מצולה ושיני צור הסלע לנשמת יהודי שבוית אור הפלא הביתה

¿Y qué son el fuego de los fusiles y el pavor del pozo de la cárcel, las tinieblas del abismo y los dientes de pedernal de la roca, para el alma de un judío, cautiva de la luz prodigiosa? — a casa

אם אמות בספינה התועה הנודדת גויתי הושלכה אל תהום הנחרדת עוד אשוב בדרכי האחת המיוחדת הביתה

Si muero en un barco, errante, vagabundo, mi cuerpo fue arrojado al abismo estremecido — aún volveré por mi único y singular camino — a casa

ועטור עשב-ים לראשי כמקלעת בעיניים כבויות מצניעות את הלהט אתרפק על החוף בדממה משוועת הביתה

Y coronado de alga marina en la cabeza como una guirnalda, con ojos apagados que recatan el ardor, me ceñiré a la orilla en un silencio que clama — a casa

וראיתם את דמותי בענן הנוסע וראיתם את דמותי באור יום הגווע וקולי ירדפכם לא נוחם לא רוגע הביתה.

Y veréis mi figura en la nube que viaja, y veréis mi figura en la luz del día que agoniza, y mi voz os perseguirá, sin consuelo, sin sosiego — a casa.