חזרה בלילה
כך במפתיע
ובעיניה הייתה ציפייה
ולא יכולתי אז להזכיר לה
כמה הכאיבה לי כשהלכה
Regresó de noche
así, de improviso
y en sus ojos había expectativa
y entonces no pude recordarle
cuánto daño me hizo cuando se fue
אמרה בשקט אולי תסלח לי?
לו רק שכחתי את כל מה שהיה
אז האביב שוב יחזור אלינו
תראה שיש עוד סיכוי לאהבה
Dijo en voz baja: «¿Quizá me perdones?»
Si tan solo hubiera olvidado todo lo que fue,
entonces la primavera volvería a nosotros,
verás que aún hay una oportunidad para el amor
זה שקר זה שקר
רציתי לומר לה
גלים מן החוף
לא חוזרים אל הים
הרגע הזה שעובר ביננו
אינו אלא צל של אהבתנו
זאת שלא תוכל לשוב לעולם
מילה לא אמרתי
ריחמתי עליה
ואז לרווחה נפתחו שתי עיניה
כאילו הבינה
מילים שלא אמרתי
ובקול עייף של אישה נכנעת
אמרה: זה מה שיש
ולא חזרה יותר
Es mentira, es mentira,
quise decirle,
las olas desde la orilla
no vuelven al mar,
este instante que pasa entre nosotros
no es más que la sombra de nuestro amor,
aquel que ya no podrá volver jamás.
No dije una palabra,
me dio lástima de ella,
y entonces sus ojos se abrieron de par en par,
como si entendiera
las palabras que no dije,
y con la voz cansada de una mujer que se rinde
dijo: «Es lo que hay»,
y ya no volvió más
חזרה בלילה
אני לא שוכח
לא האמנתי למראה עיני
מולי עמדה שבורה ומושפלת
זאת שהטריפה את נעורי
הלכה בשקט כך במפתיע
וכשעמדתי לבד מול הראי
המחשבות לא נתנו מנוח
ולא יכולתי לסלוח לעצמי
Regresó de noche,
no lo olvido,
no creía a mis ojos,
frente a mí estaba, rota y humillada,
la que trastornó mi juventud.
Se fue en silencio, así, de improviso,
y cuando me quedé solo ante el espejo,
los pensamientos no me daban descanso,
y no pude perdonarme a mí mismo
זה שקר זה שקר
רציתי לומר לה
גלים מן החוף
לא חוזרים אל הים
הרגע הזה שעובר ביננו
אינו אלא צל של אהבתנו
זאת שלא תוכל לשוב לעולם
מילה לא אמרתי
ריחמתי עליה
ואז לרווחה נפתחו שתי עיניה
כאילו הבינה
מילים שלא אמרתי
ובקול עייף של אישה נכנעת
אמרה: זה מה שיש
ולא חזרה יותר
Es mentira, es mentira,
quise decirle,
las olas desde la orilla
no vuelven al mar,
este instante que pasa entre nosotros
no es más que la sombra de nuestro amor,
aquel que ya no podrá volver jamás.
No dije una palabra,
me dio lástima de ella,
y entonces sus ojos se abrieron de par en par,
como si entendiera
las palabras que no dije,
y con la voz cansada de una mujer que se rinde
dijo: «Es lo que hay»,
y ya no volvió más
