ברך את האדם הנושא את מבטו אל אופק, אופק אי שם ברך את העולם הנוצץ לעומתו נוכח עז וקיים ברך את ההורים שכבר הבינו הדאגה בעורקיהם חלק מגופם והגורים שרק השכימו ריח חלב נודפים

Bendice al ser humano que alza la mirada hacia el horizonte, un horizonte en algún lugar. Bendice al mundo que brilla frente a él, presente, fuerte y real. Bendice a los padres que ya entendieron: la preocupación en sus arterias es parte de su cuerpo. Y a las crías que apenas despertaron, exhalan olor a leche.

מבין קרעי עבים ברך את קצות העשבים עם משב הרוח הם קדים ורועדים מצימאונם יגיע גשם ואחר כך תבוא הקשת

Desde entre los desgarrones de las nubes, bendice las puntas de las hierbas. Con la ráfaga de viento se inclinan y tiemblan. De su sed llegará la lluvia, y después vendrá el arcoíris.

ואל תפסח על קצות העצבים החשופים שאותם בלי הרף משייפים ומשייפים פחד, תסכול וזעזוע אימה ממה שלא ידוע תקווה לתיקון, געגוע

Y no pases por alto las puntas de los nervios expuestos, que sin descanso se liman y se liman: miedo, frustración y conmoción, pavor ante lo desconocido, esperanza de reparación, añoranza.

ברך את השקועים בעמלם היומיומי בשקט רב העוצמה ברך את הכמהים לניצוץ הפתאומי בלחש ובתחינה ברך את הכלה המתרגשת את עתידה היא מפקידה ואת כל כולה ומשאלה של מבקשת חדר אחד שלה.

Bendice a quienes están absortos en su labor cotidiana, en un silencio de gran fuerza. Bendice a quienes anhelan la chispa repentina, en susurro y súplica. Bendice a la novia emocionada: entrega su futuro y todo su ser, y el deseo de quien pide una habitación propia.