כה חביבה וכה נלעגת
ומרחוק כל כך קטנה
את שוב נשקפת לי מנגד
אהבתי הראשונה
Tan querida y tan ridícula,
y desde lejos tan pequeña,
de nuevo te asomas frente a mí,
mi primer amor.
עיי מפולת, דם ואפר
שנים, שנים רובצות כתהום
בין חלומות של בית הספר
ובגרותי כבדת היום
Montones de escombros, sangre y ceniza;
años, años yacen como un abismo
entre los sueños de la escuela
y mi adultez, pesada de día.
האם עיניי כלואות בצוהר
התמוגגו בציפיה?
האם לך, יפה-התואר
הוספתי נוי בהזיה?
¿Están mis ojos presos en un ventanuco,
derretidos en la espera?
¿A ti, de bello porte,
te añadí beldad en la ensoñación?
הלכבודך, הלכבודנו
הדליקו כל הערמונים
בימי תפרחת בגננו
נרות זקופים ולבנים?
¿En tu honor, en nuestro honor,
encendieron todos los castaños,
en los días de floración de nuestro jardín,
velas erguidas y blancas?
והאני היא המבוהלת
מעוז של להט וצינה
עת כי יורדים פתותי-השלג
על נשיקתך האחרונה?
¿Y soy yo la sobresaltada,
bastión de fuego y de escarcha,
cuando caen los copos de nieve
sobre tu último beso?
איכה בגרנו בינתים!
הגם אתה מאז תישא
צריבת השלג על שפתיים
דמעת הכפור הנמסה?
¡Cómo hemos madurado entretanto!
¿También tú, desde entonces, llevas
la quemadura de la nieve en los labios,
la lágrima de la escarcha que se derrite?
