[פתיח] (יה)

[Introducción] (yeah)

[וורס א': טונה] בוקר אחד כשקמתי הם סגרו לי את העסק הכנסה היא אפס אבל הם גובים לי כסף אווירת דם, אווירת דמשק לא תמצא אותי מוחא כפיים במרפסת ?איך מתקנים את כל ההרס פה החלום שלי מתרחק, תביא לי טלסקופ אין דבר, פשוט אמצא לי איזה ג׳וב ערב טוב, דפקתם ת'מדינה כל כך חזק שנשאר אבק יש נורמליזציה של ואט דה פאק על הקו הדק, בין להיות הדג ששתק בין להיות המאבק, סרק, סרק מכל עבר אין אמון בנדר, חוק עובר בסתר מי מחסן ת׳עדר? המלך הוא עירום גם בדצמבר עד אז אין לי מה לאכול

[Verso 1: Tuna] Una mañana, al levantarme, me cerraron el negocio. El ingreso es cero pero igual me cobran dinero. Ambiente de sangre, ambiente de Damasco. No me vas a encontrar aplaudiendo en el balcón. ¿Cómo se arregla toda la destrucción aquí? Mi sueño se aleja — tráeme un telescopio. No pasa nada, me buscaré algún trabajo. Buenas noches, jodieron al país tan fuerte que solo quedó polvo. Hay una normalización del ‘what the fuck’. En la línea delgada, entre ser el pez que se calló y ser la lucha — vana, vana por todos lados. No hay confianza en promesas; las leyes pasan en secreto. ¿Quién vacuna al rebaño? El rey está desnudo incluso en diciembre. Hasta entonces no tengo qué comer.

[פזמון: שלום חנוך] חיים בגדול אבל כשיקבלו חשבון בסוף הארוחה הם ימכרו את הכל את הטוב, הרע וגם את אחותך

[Estribillo: Shalom Hanoch] Viviendo a lo grande, pero cuando reciban la cuenta al final de la comida, venderán todo — lo bueno, lo malo y también a tu hermana.

[וורס ב': טונה] זה לא שלפני זה קודם היה לי פשוט לחיות פה בפרק הקודם שדדתי בנק בשביל קניות בוא נגיד שההילוך עלה, כדלקמן, זו מלחמה וניר דנן, יקיר וקספר כבר הכינו פופקרון מאז אותה סחרחורת אני לא מקשיב לדוקטור אבא של המדינה פשוט שכח אותי באוטו חושב שהוא מדהים כי הוא מפצה אותי עם שוקו ?אז רגע בוא נבדוק טוב טוב מי עשיר? מי עשיר מי שמוכר אותך בשביל איזה נזיד עדשים ?ומה הרעבים למטה ככה מרעישים ולא הושטתם יד אבל שלחתם פרשים ככה שאני מוכן לכל התרחישים ?ככה אני מרגיש ואיך אפשר להאשים אהא, כשסוגרים לנו ת׳ספיקרס ורוקדים שם בקומה החמישים, אה

[Verso 2: Tuna] No es que antes de esto me fuera fácil vivir aquí. En el episodio anterior robé un banco para ir de compras. Digamos que subió la marcha; en resumen, es una guerra. Y Nir Danan, Yakir y Kasper ya prepararon palomitas. Desde ese mareo no escucho al doctor. El padre del país simplemente me olvidó en el coche. Cree que es increíble porque me compensa con leche con chocolate. Entonces, espera, revisemos bien: ¿quién es rico? ¿quién es rico? El que te vende por un guiso de lentejas. Y los hambrientos de abajo hacen tanto ruido. No tendieron la mano pero enviaron jinetes. Así que estoy listo para todos los escenarios. Así me siento — ¿y cómo se me puede culpar? Ajá, cuando nos apagan los altavoces, y allá bailan en el piso cincuenta, eh.

[פזמון: שלום חנוך] חיים בגדול, אבל כשיקבלו חשבון בסוף הארוחה הם ימכרו את הכל (את הכל, את הטוב), את הטוב, הרע וגם את אחותך (מילה, מילה, מילה)

[Estribillo: Shalom Hanoch] Viviendo a lo grande, pero cuando reciban la cuenta al final de la comida, venderán todo (todo, lo bueno), lo bueno, lo malo y también a tu hermana. (Palabra, palabra, palabra)

[סגיר] (כן, בסוף הארוחה) (הארוחה, הם ימכרו את הכל, וגם-וגם-וגם את אחותך) (בוקר אחד כשקמתי הם סגרו לי את העסק, אה) (את הטוב הרע וגם את אחותך)

[Cierre] (Sí, al final de la comida) (La comida, venderán todo, y-y-y también a tu hermana) (Una mañana, al levantarme, me cerraron el negocio, ah) (Lo bueno, lo malo y también a tu hermana)