אני רק זוכר שמצאתי עצמי יורד מדרגות סמטה בצפת
הזמינני אדם ללון אצלו ולא שיערתי שכבר למחרת
אהיה רכון על סטנדר לומד גמרא עם יהושע מנסה להבין את הפשט
שכרתי חדר לחודשיים הכל קרה בבת אחת!
Solo recuerdo que me encontré bajando las escaleras de un callejón en Safed.
Un hombre me invitó a alojarme en su casa y no imaginé que ya al día siguiente
estaría inclinado sobre un atril, estudiando Guemará con Yehoshua, tratando de entender el pshat.
Alquilé una habitación por dos meses; ¡todo ocurrió de golpe!
פותח את הדלת עומד מולי ראש הישיבה, איזה חן לו איזה מבט
"תמיד היתה בי אהבה", אמרתי לו
"יראה זה מה שחסר לדור שלנו קצת"
במקום לנסוע להודו באתי לכאן אני מחפש מהאגו שלי מפלט
גם פה אפשר להסתובב עם שרוואל ולראות איך הזמן עובר לאט
Abro la puerta y frente a mí está el rosh yeshivá; qué gracia tiene, qué mirada.
“Siempre hubo amor en mí”, le dije.
“La reverencia; eso es lo que a nuestra generación le falta un poco”.
En lugar de viajar a la India vine aquí; busco un refugio de mi ego.
También aquí se puede andar con shalwar y ver cómo el tiempo pasa lentamente.
לא ידעתי מה מושך אותי או לאן הכל מוביל
הרגשתי אור, שמשהו טוב מתחיל, שונה מן הרגיל
כמו זחל המקבל כנפים, איך להסביר את התחושה
אולי זה מה שהתכוון רבינו נחמן כשאמר, הוא אמר:
"שאני הולך בדרך חדשה שעדין לא הלך בו אדם מעולם
ואף על פי שהיא דרך ישנה מאוד, אף על פי כן היא חדשה לגמרי"
No sabía qué me atraía ni adónde conducía todo.
Sentí una luz, que algo bueno comenzaba, distinto de lo habitual.
Como una oruga que recibe alas, ¿cómo explicar la sensación?
Quizá esto es lo que quiso decir nuestro Rabí Najmán cuando dijo—dijo:
“Que voy por un camino nuevo por el que jamás ha andado un hombre,
y aunque es un camino muy antiguo, con todo es completamente nuevo”.
חברותא לפני הנץ, טובלים בצאנז אחרי הקפה
נץ באבוהב, אחד עם גלביה מחלק לך ביסקויטים וכוס תה
ומשם בין הסימטאות והערפל לישיבה, אלה שבילי נהרדעא
ואיך שרנו ארבעים פעם "לערנען תורה איז בעסער דען עולם הבא
עולם הבא איז א גוטע זאך, לערנען תורה איז דער בעסטע זאך...
Javruta antes del netz; después del café nos sumergimos en Sanz.
Netz en Abujav; uno con galabiya te reparte galletas y una taza de té.
Y de allí, entre callejones y la niebla, a la ieshivá; estos son los senderos de Nehardea.
Y cómo cantamos cuarenta veces: “Estudiar Torá es mejor que el Mundo Venidero.
El Mundo Venidero es algo bueno, pero estudiar Torá es lo mejor...”
ללמוד תורה זו מסירות נפש, צריך להחדיר אותה ללב
"היא כמו אשה", הרב אמר, "תעזבנה יום, יומיים היא תיעלב"
זה החדר כושר של המוח היהודי, צועקים אותה בקולי קולות
נזכר באקדמיה, שכחתי ללחוש פעם, איזה פרצוף עשו לי הספרניות
Estudiar Torá es entrega, un autosacrificio; hay que inculcarla en el corazón.
“Es como una mujer”, dijo el rabino; “la dejas un día o dos y se ofende”.
Es el gimnasio de la mente judía; se la grita a voz en cuello.
Recuerdo la academia: una vez olvidé susurrar; qué caras me pusieron las bibliotecarias.
לא ידעתי וכו'
שאני הולך וכו'
No sabía, etc.
Que voy, etc.
בין הערביים לוקחים אותי, בית ישן, אליהו על הספה
מחזיק חליל ביד, הוא לא מנגן, ניגון אצלו זה כמו נבואה
לא כפייה, לא החלטה, מילת המפתח פה בצפת נא להכיר: "זרימה"
אבל כשזה בא הוא זורק אותך ישר להיכל הנגינה
Al atardecer me llevan: una casa vieja, Eliyahu en el sofá,
con una flauta en la mano; no está tocando: la melodía, para él, es como una profecía.
Sin coacción, sin decisión; la palabra clave aquí en Safed, conócela: “fluidez”.
Pero cuando llega, te lanza directo al santuario de la música.
כולי מוקסם אחרי שנים של קורסים והרבה קפיטריה
תרבות של עוד תואר ועוד הישג, זה הגיע אצלי לרמת ההיסטריה
אליה תפס אותי בחצר, הוא בדיוק קשר את החמור שלו ליד הכניסה
"את מה שלמדת שם שים בצד", הוא אמר, "תגלה את המעיין שבך"...
Estoy totalmente fascinado después de años de cursos y mucho tiempo de cafetería.
Una cultura de otro título más y otro logro más; en mi caso llegó al nivel de histeria.
Eliyahu me agarró en el patio: justo estaba atando su burro junto a la entrada.
“Deja a un lado lo que aprendiste allí”, dijo. “Descubre el manantial que hay en ti”...
ומה למדתי שם? נסה להיות תמיד בשמחה
"מאין יבוא עזרי", זה לא שאלה, להיות "אין" זה עובדה לא פשוטה
"אין יאוש" צעק רבינו, גם אני, אל תוך הוואדי
שענה לי בקולי שלי והבנתי אז עד כמה שאני לא לבדי...
¿Y qué aprendí allí? Intentar estar siempre con alegría.
“Me’ayin iavó ezrí”: eso no es una pregunta; ser “ayin” (“nada”) no es algo sencillo.
“No hay desesperación”, gritó nuestro Rabí; yo también, hacia el uadi,
que me respondió con mi propia voz, y entonces entendí hasta qué punto no estoy solo...
"שאני הולך בדרך חדשה שעדין לא הלך בו אדם מעולם
ואף על פי שהיא דרך ישנה מאוד, אף על פי כן היא חדשה לגמרי"
“Que voy por un camino nuevo por el que jamás ha andado un hombre,
y aunque es un camino muy antiguo, con todo es completamente nuevo”.
