יש לי חבר מילואימנק בעזה הוא סיפר לי שהם היו בתצפית, בתוך כל החורבן והמוות וההרס בתוך האפר והעשן השחור הוא ראה פתאום פרח, בוגנוויליה ורוד פורח הוא חשב לעצמו, איך החיים פורצים דרך המוות צומחים מתוך נפתחים ועולים בכזאת פשטות ושקט כמה עצומה ועדינה, התנועה שצומחת מתוך האימה אפשר בקלות לשכוח, לחשוב שהפוך אבל האמת היא שהחיים מלאים את הכל אולי כדי לזכור בינתיים צריך לשים איזה שיר טוב ולהשליך עוגן במים

Tengo un amigo reservista en Gaza. Me contó que estaban de guardia, en medio de toda la destrucción, la muerte y la ruina. Entre la ceniza y el humo negro de pronto vio una flor, una buganvilla, rosa y en flor. Pensó para sí: cómo la vida irrumpe a través de la muerte, brotando de ella, abriéndose y elevándose con tanta sencillez y silencio. Qué inmenso y delicado es el movimiento que brota del terror. Es fácil olvidarlo, pensar que es al revés, pero la verdad es que la vida lo llena todo. Quizá, para recordarlo mientras tanto, convenga poner una buena canción y echar un ancla al agua.