כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

Porque has irrumpido en mí, para siempre te ampararé. En vano te alzaré un muro, en vano pondré puertas. Mi anhelo es hacia ti, y hacia mí está tu jardín, y mi cuerpo se tambalea, perdiendo las manos.

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

A los libros — solo el pecado y la jueza. De pronto para siempre, mis ojos en ti aturdidos, mientras en la calle un combatiente sangra atardeceres de frambuesa, átame en gavillas.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

No supliques a quienes retroceden de acercarse. Yo solo seré en tus tierras un caminante. Mi oración nada pide; mi oración es una y dice: ¡toma!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

Hasta los confines de la tristeza, hasta los manantiales de la noche, por calles de hierro vacías y largas, mi Dios me ordenó llevar a tus pequeñuelos, de mi gran pobreza, almendras y pasas.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

Bien que tu mano aún sujete nuestro corazón. No lo compadezcas en su vértigo por correr. No lo dejes oscurecerse como un cuarto sin las estrellas que quedaron afuera.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת שם רקיע לח את שיעולו מרעים שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים

Allí arde la luna como el beso de una cocinera, allí el cielo húmedo truena su tos, allí un sicómoro dejará caer para mí una rama como pañuelo, y yo me inclinaré ante él y la alzaré.

ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות.

Y sé que al son del tambor, en ciudades de comercio, sordas y dolientes, un día aún caeré, herido en la cabeza, para cortar esta sonrisa nuestra de entre los carros.