בשקוע מדורות חיינו האדומות
נסיר מעל מצחנו זר החגיגות
פרוע העלים והשושנים הנושרות
ואחר הדומם נרד אל הנהרות
Cuando se apaguen las hogueras de nuestra vida roja,
quitaremos de nuestra frente la guirnalda de las fiestas,
de hojas desordenadas y rosas que se deshojan,
y luego, en silencio, descenderemos a los ríos.
וכנטות היום נעמוד על שפתם
בעיניים תרות אחרי מרוצתם
העזובים והגאים לאין קצה בבדידותם
Y al declinar el día nos detendremos en sus orillas,
con los ojos siguiendo su carrera,
abandonados y altivos, sin límite en la soledad.
ולשטף אודם הערביים
נפעמים נראה, והנה פרחים באים
פרחים לבנים
נישאים ביקר על פני המים
משולי גן מאושר נגרפו
בשחוק בצהריים
Y en el ímpetu del carmesí vespertino
asombrados veremos: he aquí que vienen flores,
flores blancas,
llevadas con preciado esplendor sobre la superficie del agua,
arrastradas desde los bordes de un jardín dichoso,
con risa al mediodía.
וידענו: לעינינו עברו נעורינו
ובהערב זכרם בנפשינו
יט, יחשיך צל יגון ערבות על ראשינו
ואולם ממעל ידרוך כוכב אחר כוכב על פני הרים
ויקדש לילה גדול וזר עלינו
ורוח ערב יגע בנו והמה כעל כינורות שחורים
Y supimos: ante nuestros ojos pasó nuestra juventud,
y al atardecer su recuerdo en nuestras almas;
y entonces se oscurecerá sobre nuestras cabezas la sombra del pesar de las estepas,
pero arriba, estrella tras estrella pisará sobre los rostros de las montañas,
y una noche grande y extraña se santificará sobre nosotros,
y el viento de la tarde nos rozará y zumbará como sobre violines negros.
ולשטף אודם הערביים
נפעמים נראה, והנה פרחים באים
פרחים לבנים
נישאים ביקר על פני המים
משולי גן מאושר נגרפו
בשחוק בצהריים
Y en el ímpetu del carmesí vespertino
asombrados veremos: he aquí que vienen flores,
flores blancas,
llevadas con preciado esplendor sobre la superficie del agua,
arrastradas desde los bordes de un jardín dichoso,
con risa al mediodía.
