אד עלה אז מן המים
זאת היתה שעת בין ערביים
והים את צעדיה
כמו מחה את עקבותיה
קו רקיע ושמיים
ואני ואת בשניים
את יודעת קצת דרומה
יש מקום עליו אחלומה
Una bruma entonces se alzó del agua,
era la hora del crepúsculo,
y el mar—sus pasos—
como si borrara sus huellas.
Línea del horizonte y cielos,
y tú y yo, los dos.
Sabes, un poco al sur
hay un lugar con el que sueño.
פזמון:
בואי נצא שוב קתרינה
למקום שקט ראי נא
שם נגמר הים ונס הוא
תקוותינו עוד לא פסו
אז דרומה כך שכנתי
גל אחד רק לך הותרתי
זה הים אהבתנו
והחוף יהיה ביתנו
Estribillo:
Vamos de nuevo, Katerina,
a un lugar tranquilo, mira.
Allí termina el mar, y es un milagro;
nuestras esperanzas aún no se han apagado.
Así, hacia el sur, vecina mía,
deje una sola ola sólo para ti.
Este mar es nuestro amor,
y la orilla será nuestra casa.
בית על החוף אקים לך
בראשו צדפים אשים לך
חול ורוח ושמיים
כמו ארמון רחב ידיים
על כתפי ראשך תרכיני
כף רגלך עלי תשעיני
כך דרומה סוף המים
נתאחד אנחנו שניים
Una casa en la orilla te construiré,
en su cima pondré conchas para ti.
Arena y viento y cielos,
como un palacio espacioso.
Sobre mis hombros inclinarás la cabeza,
tu pie apoyarás en mí.
Así, hacia el sur, donde acaba el agua,
nos uniremos, los dos.
פזמון:
בואי נצא שוב קתרינה
למקום שקט ראי נא
שם נגמר הים ונס הוא
תקוותינו עוד לא פסו
אז דרומה כך שכנתי
גל אחד רק לך הותרתי
זה הים אהבתנו
והחוף יהיה ביתנו
Estribillo:
Vamos de nuevo, Katerina,
a un lugar tranquilo, mira.
Allí termina el mar, y es un milagro;
nuestras esperanzas aún no se han apagado.
Así, hacia el sur, vecina mía,
deje una sola ola sólo para ti.
Este mar es nuestro amor,
y la orilla será nuestra casa.
