[בית 1]
הקולות שעולים כמו עשן לשמיים
נבלעים בחלל נמוגים במרחב
שאגת ההמון במגרש כדורגל
תפילת החזן נגינת העוגב
[Estrofa 1]
Las voces que ascienden como humo hacia los cielos
Se pierden en el vacío, se disuelven en la inmensidad
El rugido de la multitud en un estadio de fútbol
La plegaria del jazán, el tañido del órgano
[פזמון]
קריאתה של העיר המיית האוקיינוס
קול מים רבים וקולות מלחמה
מתמזגים להמייה אחת
אנחת האדמה
[Estribillo]
El llamado de la ciudad, el arrullo del océano
La voz de muchas aguas y los sonidos de la guerra
Se funden en un solo rumor
El suspiro de la tierra
[בית 2]
יבבת התינוק שנפלט מהשקט
ואנחת הזקן שאל השקט הולך
יללת התן צפירת הרכבת
הם כולם צליל אחד מתמשך
[Estrofa 2]
El llanto del bebé que irrumpe desde el silencio
Y el suspiro del anciano al que le llega el silencio
El aullido del chacal, el silbato del tren
Todos son un solo sonido continuo
[פזמון]
קריאתה של העיר המיית האוקיינוס
קול מים רבים וקולות מלחמה
מתמזגים להמייה אחת
אנחת האדמה
[Estribillo]
El llamado de la ciudad, el arrullo del océano
La voz de muchas aguas y los sonidos de la guerra
Se funden en un solo rumor
El suspiro de la tierra
[בית 3]
ירעם הים ומלואו, תבל ויושבי בה
נהרות ימחאו כף, יחד הרים ירננו
תיכון תבל בל תימוט, ידין עמים במישרים
ישמחו השמיים ותגל הארץ
[Estrofa 3]
Ruja el mar y cuanto lo llena; el mundo y quienes en él habitan
Que los ríos batan palmas; juntos canten los montes
Se afirmará el mundo, no será conmovido; juzgará a los pueblos con rectitud
Alégrense los cielos y regocíjese la tierra
