האחים כהי העור שבאים מאתיופיה
מביאים איתם מסורת מופלאה ועתיקה
הבנים האובדים, אחרי תלאות הדרך
מגלים לאט לאט את הארץ הרחוקה
הם שנים חלמו עליה, ועכשיו זו המציאות
כשאומרים להם לטבול, לשטוף את התמימות
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור
Los hermanos de piel oscura que vienen de Etiopía
traen consigo una tradición maravillosa y antigua
los hijos perdidos, después de las penurias del camino,
descubren poco a poco la tierra lejana
durante años soñaron con ella, y ahora esto es la realidad
cuando les dicen que se sumerjan, que laven la ingenuidad
y en sus ojos vi cierta luz
y quién sabe si Abraham no era negro
האחים כהי העור במרכז קליטה בטבריה
מנסים לקלוט ולהיקלט וזה לא קל
מאצל המדורה, מעבר להרי החושך
אל הרחוב המקומי, הדיגיטאלי, המבולבל
הם שנים חלמו על בית ועכשיו זו המציאות
גם בבית זה קורה, נמשכת הגלות
ואני בעיניהם ראיתי איזה אור
ומי יידע אם אברהם לא היה שחור
Los hermanos de piel oscura en un centro de absorción en Tiberíades
intentan integrarse y ser integrados, y no es fácil
desde la hoguera, más allá de las montañas de la oscuridad
a la calle local, digital, desconcertada
durante años soñaron con un hogar, y ahora esto es la realidad
incluso en casa sucede; el exilio continúa
y en sus ojos vi cierta luz
y quién sabe si Abraham no era negro
האחים כהי העור יחפים בצד הדרך
מוליכים את עלבונם ברגל אל העיר
הם עומדים מול הבניין, הם עומדים מול לב של אבן
מחכים שתיפתח הדלת מבפנים
הם היו נאמנים, כן, הם חיכו לה לבשורה
ועכשיו מה שנשאר זו עבודה שחורה
Los hermanos de piel oscura, descalzos al borde del camino,
llevan a pie su afrenta hacia la ciudad,
se plantan frente al edificio, se plantan ante un corazón de piedra,
esperando que la puerta se abra desde dentro,
fueron fieles, sí, esperaron la buena nueva,
y ahora lo que queda es trabajo servil
