כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

Pues irrumpiste en mí como una tormenta: por siempre te cantaré. En vano te alzaré un muro, en vano pondré puertas. Mi deseo es por ti, y a mí — tu jardín, y mi cuerpo se tambalea, me faltan las manos.

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

En los libros, solo el pecado y la jueza; de improviso y para siempre, mis ojos en ti aturdidos; mientras en la calle un combatiente sangra atardeceres de frambuesa— átame en gavillas.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

No supliques a quienes retroceden de acercarse. Solo seré, en tus tierras, un caminante. Mi oración no pide nada; mi única oración dice: he aquí — ¡toma!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

Hasta los confines de la tristeza, hasta los manantiales de la noche, por calles de hierro, vacías y largas, mi Dios me ha ordenado que lleves a tus pequeñuelos, de mi gran pobreza — almendras y pasas.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

Es bueno que tu mano aún sujete nuestro corazón. No te apiades de él en su ansia de correr. No permitas que se oscurezca como una habitación sin las estrellas que quedaron afuera.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת שם רקיע לח את שיעולו מרעים שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים

Allí arde la luna como el beso de una cocinera, allí el cielo húmedo hace tronar su tos, allí un sicómoro dejará caer para mí una rama como un pañuelo, y yo me inclinaré ante él y la alzaré.

ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות

Y sé que, al son del tambor, en ciudades de comercio, sordas y doloridas, un día aún caeré, con la cabeza herida, para coger esta, nuestra sonrisa, de entre los carruajes.