בכפר ירוק במורדות הכרמל נולד בן נאמן למדינת ישראל למד בבית הספר, בנים לחוד שתי שעות מוחמד ושלוש שעות ציונות דהר קדימה, עם הרוח שנשבה בגיל שמונה עשרה התגייס לצבא דווקא לסיירת ואחר כך קורס קצינים מפקדיו התגאו בו וחילקו לו ציונים ואמרו: נו עם הדובון ועם העוזי מי יכול היה לראות שהוא דרוזי?

En una aldea verde en las laderas del Carmelo nació un hijo leal al Estado de Israel. Estudió en la escuela, los chicos por separado, dos horas de Mahoma y tres horas de sionismo, se lanzó hacia adelante, con el viento que soplaba, a los dieciocho se alistó en el ejército, precisamente en una unidad de reconocimiento y luego a un curso de oficiales, sus comandantes se enorgullecían de él y le ponían notas, y decían: bueno, con el Dubon y con el Uzi, ¿quién podría haber visto que era druso?

בקרית שמונה מול אש ורוצחים הוא רץ ראשון ושלף אקדחים וראשון נפל במעלה המדרגות פצוע קשה ורגליו משותקות ואלה שפינו אותו כבר הודיעו בחדשות: עם הדם שנשפך על הדובון והעוזי- מי יכול היה לראות שהוא דרוזי?

En Kiryat Shmona, frente al fuego y a asesinos, corrió primero y desenfundó pistolas, y fue el primero en caer al subir las escaleras, grave herido, con las piernas paralizadas, y quienes lo evacuaron ya lo anunciaron en las noticias: con la sangre derramada sobre el Dubon y el Uzi, ¿quién podría haber visto que era druso?

למחרת, בהפגנה אחיו של הפצוע בוכה בפינה ולפתע, מבלי שקודם יחשוש הוא מתחיל לקבל אבנים בראש משום שבלי הדובון ובלי העוזי כולם ראו עד כמה שהוא דרוזי.

Al día siguiente, en una manifestación, el hermano del herido llora en un rincón, y de pronto, sin haber temido antes, empiezan a lloverle piedras en la cabeza, porque sin el Dubon y sin el Uzi todos vieron hasta qué punto es druso.