יבוא היום, ועוד תשב אל מול האח וגם הגב יהיה כפוף כחטוטרת ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח ותספר על זאת אגב עישון מקטרת

Llegará el día, y volverás a sentarte frente al hogar, y también la espalda estará encorvada como una joroba, y recordarás entonces tus días en el Palmach, y lo contarás mientras fumas una pipa.

ומסביב, ומסביב ישב הטף ואישתך גם היא מופלגת בשנים תזיל דמעה ותקנח את האף ותיאנח: היו זמנים, היו זמנים...

Y alrededor, alrededor se sentará la chiquillería, y tu esposa, también ya entrada en años, derramará una lágrima y se sonará la nariz, y suspirará: hubo tiempos, hubo tiempos...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

Hubo tiempos, entonces estábamos en el puesto avanzado, hubo tiempos, luchamos y amamos. Ahora ya no se reconoce nada — en el puesto avanzado se asienta una ciudad, quizá gracias a aquellos tiempos...

ותספר אזי על כיבושים וקרב והקטן בין הילדים יעיר בלחש: ובכן, זה סבא שהציל את המצב מסבא שכזה באמת, באמת, יש נחת...

Y entonces contarás de conquistas y de la batalla, y el más pequeño de los niños susurrará: “Entonces, este es el abuelo que salvó la situación”. De un abuelo así, de verdad, de verdad, hay satisfacción...

ואז תראה את זרועך החשופה ובה צלקת שהגלידה משנים ותחייך, את זאת הן סבתא אז ריפאה נו, ומאז - היו זמנים, היו זמנים...

Y entonces verás tu brazo desnudo, y en él una cicatriz que ha sanado con los años, y sonreirás: eso entonces lo curó la abuela, y desde entonces — hubo tiempos, hubo tiempos...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

Hubo tiempos, entonces estábamos en el puesto avanzado, hubo tiempos, luchamos y amamos. Ahora ya no se reconoce nada — en el puesto avanzado se asienta una ciudad, quizá gracias a aquellos tiempos...

ואם תמשיך ועוד תוסיף קצת לדבר וגם מוסר תטיף בקול צרוד, מזקין פתאום, הבכור שביניהם חיש יתנער ויענה: אח, סבא, מה אתה מבין?...

Y si sigues y aún añades un poco más de charla, e incluso predicas moral con voz ronca, que envejece, de pronto, el mayor de ellos se sacudirá rápido y dirá: “Ay, abuelo, ¿qué entiendes tú?”

ואז תדע שזהו חולי מדבק ואז תחשוב, אולי צודקים הם הבנים בשעתו הייתי גם אני צודק, - אבל עכשיו... היו זמנים, היו זמנים...

Y entonces sabrás que es una enfermedad contagiosa, y pensarás: quizá tengan razón los muchachos. En su momento yo también tenía razón — pero ahora... hubo tiempos, hubo tiempos...

היו זמנים אז במשלט ישבנו היו זמנים לחמנו ואהבנו עכשיו דבר אין להכיר - על המשלט יושבת עיר אולי בזכות אותם זמנים...

Hubo tiempos, entonces estábamos en el puesto avanzado, hubo tiempos, luchamos y amamos. Ahora ya no se reconoce nada — en el puesto avanzado se asienta una ciudad, quizá gracias a aquellos tiempos...