ימים לבנים, ארוכים, כמו בקיץ קרני החמה שלוות בדידות גדולה על מרחב הנהר חלונות פתוחים לרווחה אל תכלת דממה גשרים ישרים וגבוהים בין אתמול ומחר

Días blancos, largos, como los rayos del sol en verano La quietud de una gran soledad sobre la amplitud del río Ventanas abiertas de par en par a un silencio celeste Puentes rectos y altos entre el ayer y el mañana

כל כך קל לשאת שתיקתכם, ימים לבנים וריקים הן עיני למדו לחייך וחדלו משכבר לזרז על לוח שעון את מרוץ הדקים ישרים וגבוהים הגשרים בין אתמול ומחר

Qué fácil llevar vuestro silencio, días blancos y vacíos Pues mis ojos aprendieron a sonreír y hace ya tiempo dejaron de apresurar en la esfera del reloj la carrera de los segundos Rectos y altos los puentes entre el ayer y el mañana

לבבי התרגל אל עצמו ומונה במתינות דפיקותיו ולמתק הקצב הרך מתפייס, מוותר ונרגע כתינוק מזמר שיר ערשו טרם סגור את עיניו עת האם הלאה פסקה מזמר ונרדמה

Mi corazón se acostumbró a sí mismo y cuenta con calma sus latidos Y ante la dulzura del ritmo suave se aquieta, cede y se serena Como un niño que tararea su canción de cuna antes de cerrar los ojos Cuando la madre, cansada, calló y se durmió