הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו השלוה אטומה וקשה תחתך כמו חלה לארכו והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי מברקו

La calle hermosa, hermosa, al fin se detendrá en su camino Y la calma, opaca y dura bajo ti, como una jalá a lo largo de toda su longitud Y la mañana húmeda se ennegrecerá por un solo rayo, por su destello

אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה חגורת הבטון של העיר הדוקה בהחלט הדוקה הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה

La gente respirará con pesadez, como al final de un galope antiguo El cinturón de hormigón de la ciudad está ceñido, decididamente ceñido Las paredes pesadas entienden algo y caen en silencio

על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט ביום שכזה מן הסתם בבתים שום תינוק לא נולד אף לא מת שום אדם ואכן הרחובות ממריאים לאט

Sobre la ciudad moribunda afuera cae una luz solar absoluta En un día así, sin duda, en las casas no nace ningún bebé Tampoco muere nadie y, en efecto, las calles se elevan lentamente

הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים) ולעיר אין ראשית ואין סוף וכל המבואות חסומים

Las calles se elevan hacia la luz blanca como una alfombra mágica Las paredes que cayeron se levantan de algún modo (ciudadanos sabios) Y la ciudad no tiene principio ni fin y todos los accesos están bloqueados

וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צוואר הברק רק ראשך העייף צף באור העמוק ורק פיך שרק

Y tus manos cantan desde la pared como el murmullo de un musgo verdoso Y tus ojos flotan como perlas de vidrio sobre el cuello del relámpago Sólo tu cabeza cansada flota en la luz profunda y sólo tu boca silba