זה היה לפנים ולפני שנים
במלכות על ים ערפלי
שם דרה ילדה - שמה לא תדע:
קראתי לה אנאבל לי
משא לב אחר מלבד אהבה
לא היה גם לה וגם לי
ילד הייתי, והיא ילדה
במלכות על ים ערפלי:
אך ידענו אהוב מכל אוהבים -
אני ואנבל לי:
וראונו שרפי המרום בקנאה
וזעום זעמו לה ולי
Fue hace mucho, hace muchos años,
en un reino junto a un mar brumoso.
Allí moró una niña — su nombre no lo sabrías:
yo la llamé Annabel Lee.
Ninguna otra carga del corazón, salvo el amor,
teníamos ni ella ni yo.
Yo era un niño, y ella una niña,
en un reino junto al mar brumoso;
pero conocimos un amor mayor que el de todos los amantes —
yo y Annabel Lee;
y los serafines de lo alto nos vieron con envidia,
y su ira se abatió sobre ella y sobre mí.
זו הסיבה, שהיה מעשה
במלכות על ים ערפלי -
רוח יצא מעבים, וצינן
והמית את אנאבל לי
ובאו הוריה, אחים, קרובים
מבני אצילי גלילי
ונשאוה ממני לקבר אפל
במלכות על ים ערפלי
אין כאשרנו בנווה שרפים -
לכן זעמו לה ולי:
היא הסיבה (זה ידוע לכל
במלכות על ים ערפלי)
שרוח בלילה יצא מעבים
והמית את אנאבל לי
Por eso fue que sucedió
en un reino junto a un mar brumoso —
un viento salió de una nube y heló
y mató a mi Annabel Lee.
Y vinieron sus padres, hermanos, deudos,
de linaje altivo,
y la llevaron de mí a una tumba oscura
en el reino junto al mar brumoso.
No hay como nosotros en la morada de los serafines —
por eso se airaron contra ella y contra mí:
esa es la causa (todos lo saben
en el reino junto al mar brumoso)
de que un viento nocturno saliera de una nube
y matara a mi Annabel Lee.
אך ידעתי אהוב מכולם, מכולם
שרבו שנותם מגילי
ורבה חוכמתם משכלי:
ואין שרף או שטן בעולם
ואין סער בים ערפלי
שיקרע או יגרע את הקו של זהב
ביני ובין אנאבל לי
וירח מרום לי לוחש בחלום
שירי זוהר על אנאבל לי:
לי רומז כל כוכב בקרניו - עיניו
כעיניה של אנאבל לי:
אך בליל אפלה - עמדי היא כולה
ואנוח על יד יונתי הכלה
בביתנו שלה ושלי -
הוא הקבר על ים ערפלי
Pero yo conocí un amor mayor que todos, que todos,
de quienes tienen más años que yo
y una sabiduría mayor que mi razón;
y no hay serafín ni demonio en el mundo,
ni hay tormenta en el mar brumoso,
que rompa o disminuya la línea de oro
entre mí y Annabel Lee.
Y la luna en lo alto me susurra en sueños
canciones luminosas de Annabel Lee;
cada estrella con sus rayos me insinúa — unos ojos
como los de Annabel Lee;
pero en la noche oscura — ella está toda conmigo,
y descanso junto a mi paloma, mi esposa,
en nuestra casa, la suya y la mía —
que es la tumba junto al mar brumoso.
