[בית] אין לי אליבי, הייתי היכן שהייתי אינני זוכר הרבה ממה שעשיתי הזמן הונף כמאכלת, החלל נפער כמו פצע הפחדים עלו מן האוב האם מי שראה אדם נמחק לנגד עיניו יוכל לחדול מלכתוב האם מי ששמע את מילתו האחרונה של אביו יתיר לעצמו לאהוב

[Estrofa] No tengo coartada, estuve donde estuve. No recuerdo mucho de lo que hice. El tiempo fue alzado como un cuchillo sacrificial; el vacío se abrió como una herida. Los miedos surgieron del inframundo. ¿Podrá quien vio a un hombre desvanecerse ante sus ojos dejar de escribir? ¿Podrá quien oyó la última palabra de su padre permitirse amar?