כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶש יְהוּדִי הוֹמִיָּה וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָה עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ הַתִּקְוָה בַּת שְנוֹת אַלְפָּיִם לִהְיוֹת עַם חָפְשִי בְאַרְצֵנוּ אֶרֶץ צִיּוֹן וִירוּשָלַיִם

Mientras en lo profundo del corazón un alma judía aún anhela, y hacia los confines de oriente, hacia adelante, un ojo aún mira hacia Sion. Aún no se ha perdido nuestra esperanza, la esperanza de dos mil años: ser un pueblo libre en nuestra tierra, la tierra de Sion y Jerusalén.