בעיניה מי יודע עננים אפורים מתפזרים לארבע רוחות נחל אכזב מתמלא דשא ירוק מכסה והמרחב נפתח לשמיים זוג עיניים מביטות מחפשות צוללות בכחול הקר מרחפות באוויר אל הזהב המאיר את שיערה הרך משאלה מה את רואה מה בליבך הצוחק אל אותה הדממה אז את עיני לי תפקח קשת אחת במזרח והלא די בכך

En sus ojos, quién sabe Nubes grises se dispersan a los cuatro vientos Un arroyo estacional se llena La hierba verde cubre Y el espacio se abre Hacia los cielos, un par de ojos Miran, buscan, se zambullen en el azul frío Flotan en el aire Hacia el oro radiante Que ilumina su cabello suave Un deseo: ¿qué ves? ¿Qué hay en tu corazón que se ríe de ese silencio? Entonces ábreme los ojos Un solo arcoíris en el oriente ¿Y acaso no basta?

והלא די לי, די לי בכך והלא די לי והלא די בכך

¿Y acaso no me basta, no me basta con eso? ¿Y acaso no me basta? ¿Y acaso no basta?