הוי ארצי, הורתי, מדוע
?כה שדוף נופך ועצב
זיכרונה של ארץ חורגת
בלי משים עולה על הלב
Oh, tierra mía, madre mía, ¿por qué
están tan marchitos el brillo y la pena?
El recuerdo de una tierra ajena
sin querer se alza sobre el corazón.
על גבעה - פירחחי אשוח
במישור - ישישי אלון
במורד, על חופי הפלג
בנות ליבנה בכסות שבתון
En la colina — flores de abeto;
en la llanura — robles antiguos;
en la bajada, a orillas del arroyo —
hijas del abedul con galas sabáticas.
יד השמש תיקצר מתקוע
בלב היער רומח אדום
יום תמים במישכן בני אורן
אפלה ריחנית וחלום
La mano del sol es demasiado corta para hendir;
en el corazón del bosque, una lanza roja;
un día inocente en la morada de los hijos del pino —
oscuridad fragante y sueño.
הוי, אימי! הן נחלה עליך
הן נתבע עלבונך מאל -
על מוכי צהרייך כקדם
עוד תרעיפי ניחוח וצל
¡Oh, madre mía! Sí, la enfermedad ha caído sobre ti;
sí, de tu afrenta Dios pedirá cuentas —
sobre los heridos por tu mediodía, como antaño,
aún derramarás fragancia y sombra.
