כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים

Pues has arremetido contra mí como tormenta; por siempre te ampararé. En vano te alzaré una muralla, en vano pondré puertas. Mi anhelo es por ti, y tu jardín es mío. Y mi cuerpo se tambalea, impotente.

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

Para los libros, solo el pecado y la jueza. Súbito para siempre, mis ojos en ti quedan aturdidos. Mientras en la calle un combatiente sangra puestas de sol de frambuesa, Átame en haces.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

No supliques a los que retroceden de acercarse. Solo yo seré un caminante en tus tierras. Mi oración nada pide. Mi oración es una, y dice: ¡he aquí, toma!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

Hasta los confines de la tristeza, hasta las fuentes de la noche, Por calles de hierro, vacías y largas, Mi Dios me ordenó que lleves a tus pequeños De mi gran pobreza, almendras y pasas.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

Es bueno que tu mano aún aprisione nuestro corazón. No lo compadezcas cuando se agota corriendo. No permitas que se oscurezca como un cuarto sin las estrellas que quedaron afuera.