כוכב מצמץ על חיזרונו של ערב
הוצף האופק בזהב
מגדל דוד מביט עלי אחרת
קודרים פני המזרח אל מול המערב
ערגה בלב כאפלולית שמים
פורשת תוגתה כל כך
מדוע כה עצוב בירושלים
מדוע עוד פועם בי, זה לא נשכח
A star winked at the evening’s courtship;
the horizon was flooded with gold.
The Tower of David looks at me differently.
Gloomy is the face of the East before the West.
Yearning in the heart, like the sky’s twilight,
spreads its sorrow so.
Why is it so sad in Jerusalem?
Why does it still throb in me—this is not forgotten.
בלאט צופות אנו בנות בוכרה
בנות מארץ רחוקה
אל החומות משם גלות נגזרה
על אבנים שחורות בעיר העתיקה
Softly we watch, we daughters of Bukhara,
daughters from a distant land.
To the walls—from there—exile was decreed,
upon black stones in the Old City.
הידעתם, אני זהרה
אני זהרה מארץ רחוקה
מעבר ים והר, אני מעיר בוכרה
אבל ביתי בעיר העתיקה
Did you know, I am Zehra.
I am Zehra from a distant land.
Beyond sea and mountain, I am from the city of Bukhara,
but my home is in the Old City.
קודרות שם החומות
אלפי שנים הטביעו חותמן על אבן
ובנות בוכרה כיונות הומות
יוצאות בערגתן, ערגת אישה אוהבת
Gloomy are the walls there.
Thousands of years have stamped their seal upon stone.
And the daughters of Bukhara coo like doves;
they go out in their yearning—the yearning of a loving woman.
הידעתם, אני זהרה
אני זהרה מארץ רחוקה
מעבר ים והר, אני מעיר בוכרה
אבל ביתי בעיר העתיקה
Did you know, I am Zehra.
I am Zehra from a distant land.
Beyond sea and mountain, I am from the city of Bukhara,
but my home is in the Old City.
עננת טל יורדת על עינינו
וברדת לילה בדממה
נסתיר פנים מתחת צעיפינו
נצא ונתבונן ישר אל החומות
היה אחד, נפגשנו ערב
ליבי היה בזרועותיו
ובבוא היום חבש מצנפת גרב
בסוודר שסרגתי צווארו עטף
והוא הלך אל החומות הללו
בעוד אני לו מחכה נפל
כאשר רבים מהם נפלו
על אבנים אשר בעיר העתיקה
A cloud of dew descends upon our eyes,
and as night falls in silence,
we will hide our faces beneath our veils,
we will go out and look straight at the walls.
There was one—we met one evening;
my heart was in his arms.
And when day came, he put on a knitted cap;
his neck was wrapped in the sweater I knitted.
And he went to those walls;
while I waited for him, he fell,
as many of them fell,
upon the stones of the Old City.
הידעתם, אני זהרה
אני זהרה מארץ רחוקה
מעבר ים והר, אני מעיר בוכרה
אבל ביתי בעיר העתיקה
Did you know, I am Zehra.
I am Zehra from a distant land.
Beyond sea and mountain, I am from the city of Bukhara,
but my home is in the Old City.
