[פתיח אינסטרומנטלי]

[Instrumental intro]

['בית א] כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי

[Verse A] That's how I am: I pass through, reveal myself for a moment, and a second later I'm washed back into routine, time has grown short. So I grab as much as I can, and I feel good.

['בית ב] כזאת אני עוצרת רגע נשברת ושנייה אחר כך משחררת כבר לא הייתה לי הגנה והנה מסתמן בי כוח לכעוס עליי הרבה אבל בסוף לסלוח

[Verse B] That's how I am: I stop for a moment, I break—and a second later I let go; I no longer had any defense. And a strength is beginning to take shape in me— to be angry at myself a lot, but in the end to forgive.

['בית ג] לא, בסכינים ולא באגרוף המסתובב שלפו עלי מילים לימדו אותי מה זה באמת כאב עכשיו שקט עכשיו התאחה הלב וטוב לי

[Verse C] No, not with knives and not with the spinning fist. They drew words on me; they taught me what real pain is. Now it's quiet, now the heart has knit back together, and I feel good.

['בית ד] מישהו אמר כל השירים אותו דבר סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר והנה מסתמן בי כוח שורה אחת ריקה, סיכוי נוסף לפתוח גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח

[Verse D] Someone said all the songs are the same— they worship love and don't talk about the rest. And a strength is taking shape in me: one empty line, another chance to open up. Even the sunset is only resting and will shine again.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג, לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב, ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Chorus] When a deluge comes down on the street, I'll be my own roof, to keep me close. In winter it swells through the narrow streets, I'll be my own fire against cold people.

['בית ה] הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי

[Verse E] I said many words, but I meant little. It seems that love likes to choke me all at once. I'm in freedom; I have myself—slowly—and I feel good.

['בית ו] וילדות חולפת ומלטפת את הראש ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש והנה מסתמן בי כוח לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח כי לא בך החום אליו אשוב לברוח

[Verse F] And childhood passes, stroking my head, from a reality that bares its claws to tear. And a strength is taking shape in me— to remember you a lot, but in the end to forget, for the warmth I run back to is not in you.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Chorus] When a deluge comes down on the street, I'll be my own roof to keep me close. In winter it swells through the narrow streets, I'll be my own fire against cold people.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Chorus] When a deluge comes down on the street, I'll be my own roof to keep me close. In winter it swells through the narrow streets, I'll be my own fire against cold people.

[פזמון] כשירד מבול על הרחוב אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב בחורף מתרחב ברחובות צרים אני אהיה לי אש מאנשים קרים

[Chorus] When a deluge comes down on the street, I'll be my own roof to keep me close. In winter it swells through the narrow streets, I'll be my own fire against cold people.

['בית ז] כי כזאת, אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב לי, טוב

[Verse G] Because that's how I am: I pass by, reveal for a moment—and a second later I'm washed back into routine, time has grown short. So I grab as much as I can, and I feel good, good, good, good, good.

['בית ח] אני אהיה לי אש מאנשים קרים, אש מאנשים קרים שמחביאים עמוק וכמה הם שקופים אשמור עלי ממבטים טורפים מכל פינה חדה מכל חיוך סתמי אני אהיה לי בית לעצמי

[Verse H] I'll be my own fire from cold people, a fire from cold people, who hide deep—and how transparent they are. I'll guard myself from predatory looks, from every sharp corner, from every empty smile. I'll be a home for myself.

['בית ט] מלחש הקנאה מיום כבד, רודף שינה ממלחמות קהות שמקפיאות לי את הלב שהתקשה מרוב שהוא אוהב

[Verse I] From jealousy's whisper, from a heavy day that chases sleep, from dull wars that freeze my heart, which has hardened from how much it loves.

['בית י] מדוחק הכבישים, מבני אדם טיפשים שכבה אחר שכבה לכאוב ולפרק אני אהיה לי שיר מפחד משתק

[Verse J] From the crush of the roads, from foolish people, layer after layer to ache and to break apart. I'll be my own song out of paralyzing fear.

[בית י"א] כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי

[Verse 11] That's how I am: I pass through, reveal for a moment—and a second later I'm washed back into routine, time has grown short. So I grab as much as I can—and I feel good.