ממש שניה לפני שעמדתי לקפוץ אל החיים כמו אל תוך מים קרים אם לא תפלי נכון אומר לי הקול הפעם לא יהיה את מי להרים מסתובבת, עוזבת לא עוזבת כבר אי אפשר לסגת

Just a second before I was about to jump into life as into cold water, “If you don’t fall right,” the voice tells me, this time there will be no one to lift you up. Spinning, leaving, not leaving — it’s no longer possible to retreat.

הנפילה הזאת חופשית מפחדים כאילו כך צריכים לחיות בני האדם איך זה שלא קפצתי כל השנים גם אם איחרתי. עוד אפגוש אותך שם מתכוונת, נושמת מתקיימת כבר לא רוצה לסגת

This fall is free of fears, as if this is how human beings are meant to live. How is it that I didn’t jump all these years? Even if I’m late, I’ll still meet you there. Intent, breathing, existing — I no longer want to retreat.

אף אחד לא חולם עליי בא תציל אותי תגלה אולי גם אני שמחה לא פחות ממך תחבק אותי בשביל עצמך כי עייפתי כבר לדמיין אותך פה איתי

No one dreams about me. Come, save me — maybe you’ll discover that I too am no less happy than you. Hold me for your own sake, for I’m tired of imagining you here with me.

עכשיו פוגשת את עצמי בסיבוב אני קוראת לו הסיבוב המהיר כשהסכוי אומר להיות או לחדול אני בוחרת לשם ת'מחיר האחזת, עוזבת לא עוזבת כבר אין לאן לסגת

Now I meet myself at the turn; I call it the quick turn. When the odds say “to be or to cease,” I choose to pay the price. Clinging, leaving, not leaving — there’s nowhere left to retreat.