מעל לאגמים, מעל לערבות ממעל להרים, עבים, חורשות, ימים מעבר לחמה, לאתר המרומים מעבר לתחומי הספירות הככובות

Above the lakes, above the plains, Above the mountains, clouds, and groves and seas, Beyond the sun, unto the realm of heights, Beyond the borders of the starry spheres.

תרקיע שם, לבי, תשוט שם, קל-תנועה כהתעלף שחין בים גבה מצולה חלל אינסוף אפל תצלח בצהלה שטוף תאוה גברית שאין להביעה

There take wing, my heart; there glide, so light in motion, Like a swooning swimmer in a sea of lofty deeps, Through dark, unending space you’ll pass in exultation, Washed in a manly longing that no words can speak.

המרא הרחק מעם האלח החולה באוירי פסגות נסוק והתקדש כממשקה אלים לגום שם מן האש הן נגה המרחב את שלהבתה מלא

Soar far from the morbid miasmas of the sick; In the air of the summits rise and be made pure; Like a draught for gods, there drink of fire; For the radiance of space is brimming with its flame.

בעת אשר מכות גורל ומכאובים על ערפילי קיום כדו לאין משא אשרי האיש שכנף ציפור נעלסה תנהיג אותו אל שדות הזוהר השלוים

When fate’s blows and pains Lay upon the mists of being an unbearable weight, Blessed is he whom a gladdened bird’s wing Leads to the tranquil fields of radiance.

אשריו שהרהורים לו כארחות-חוגה פורחים אל שמי הבוקר ומתרוממים מעל חייו ידאה, את שפת הדוממים ישיג אז, ובלשון פרחי הבר ירגע

Happy the one whose reveries, like orbits, Take flight to the morning skies and rise; Above his life he will soar; the language of the mute He then will grasp, and in the speech of wildflowers find repose.