העולם כל כך גדול אין מקום לכלום הירח השומם מביט בשעמום כמו שעון גדול אפור תלוי בין עננים תקתוקו מחוויר לאט את פני האנשים

The world is so big, there’s no room for anything The desolate moon gazes in boredom Like a big gray clock hanging between clouds Its ticking slowly pales the faces of the people

חוזר אל החיים בבוקר הפרוע מנסה למצוא מקום אחד קבוע יושב על השנים באופק הרעוע זוכר את הפרטים אך לא תמיד מדוע

I return to life in the wild morning Trying to find a single steady place I sit on the years at the rickety horizon I remember the details, but not always why

בין היום ובין מחר משתדלים לחיות צריך ללמוד להתאהב בלי הכינורות הבריאות הולכת לה בזמן הלא נכון להירדם לאט לאט לתוך שגרת חלום

Between today and tomorrow we try to live One must learn to fall in love without the violins Health leaves at the wrong time To fall asleep, slowly, slowly, into a dream routine