[וורס 1] זה לא אני אומר נהג הבט"שית נסעתי לאט מאד כך גם כתוב בתחקיר .זוכר שכשהוא נפל כמעט מתתי בעצמי נכון, נהגתי לפי התקנות בדקתי ברקסים, גיר ותקינות מראות אני בכלל לא קרבי, סך הכל מילואימניק הדבר האחרון שרציתי זה חלל שיעיק לי במצפון יציק לי לכל החיים

[Verse 1] "It’s not me," says the patrol vehicle driver. I drove very slowly; that’s what the investigation also states. I remember that when he fell, I almost died myself. Yes, I drove according to the regulations. I checked the brakes, the gearbox, and that the mirrors were in order. I’m not even a combat soldier — just a reservist. The last thing I wanted was a fallen soldier weighing on my conscience, haunting me for the rest of my life.

[פזמון] זה לא אני, את זה אני יודע שהפיל אותו אותו מהרכב הנוסע כואב לי עליו, גם על המשפחה שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

[Chorus] It isn’t me — this I know, who threw him off the moving vehicle. It hurts for him, and for the family too. May God grant him proper rest.

[וורס 2] זה לא אני אומר המ"פ ראשו מורכן, קולו עדין והוא כמעט בוכה לא היה לי עוד חייל כמוהו בכל הפלוגה התמודד עם הקשיים בנחישות והתמדה מעולם לא התעצבן כמעט תמיד חייך זכרו יהיה תמיד עמי לכל אשר אלך מה יש להגיד, זה אחד למליון מכה נוראית חסרת הגיון נכון, הייתי מופקד על גורלו של ניר ולכן גם התעקשתי שיתבצע התחקיר

[Verse 2] "It’s not me," says the company commander, his head bowed, voice gentle, almost in tears. I never had another soldier like him in the entire company. He faced difficulties with determination and perseverance. He never lost his temper, almost always smiled. His memory will always be with me wherever I go. What can I say — one in a million. A terrible, senseless blow. Yes, I was responsible for Nir’s fate, and that’s why I insisted an investigation be conducted.

[פזמון] זה לא אני, את זה אני יודע שהפיל אותו מהרכב הנוסע כואב לי עליו, גם על המשפחה שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

[Chorus] It isn’t me — this I know, who threw him off the moving vehicle. It hurts for him, and for the family too. May God grant him proper rest.

[וורס 3] זה לא אני פוסק הצבא בנחישות חוכך בדעתו אם לערב ת'פרקליטות עלינו החובה להגן על הצפון והגבול הפרובלמטי הזה לעיתים גורר אסון נכון המחיר לפעמים כבד מנשוא אין מילים שינחמו אב שאומר קדיש על בנו תהי נפשו צרורה בצרור החיים מהתזכיר התחקיר התצהיר מוצו מרבית הלקחים ,קבוצות תמיכה, קצבה קצינת נפגעים, לרשות המשפחה אנו מעמידים גם הפעם מדובר בטרגדיה אנושית נותר רק להצטער ולטפל בהם אישית נכון הפקודות שוננו רק אחרי המקרה .אבל הוראות בטיחות נכתבות בדם, ככה זה

[Verse 3] It’s not me, the army rules decisively, hesitating whether to involve the prosecutor’s office. Our duty is to defend the north, and this problematic border sometimes brings disaster. Yes, the price is sometimes unbearable. There are no words to comfort a father saying Kaddish for his son. May his soul be bound in the bundle of life. From the memo, the investigation, the sworn statement, most lessons have been drawn: support groups, an allowance, a casualty officer — we place at the family’s disposal. This too is a human tragedy, all that remains is to regret and tend to them personally. True, the orders were sharpened only after the incident, but safety instructions are written in blood — that’s how it is.

[פזמון] זה לא אני, את זה אני יודע שהפיל אותו מהרכב הנוסע כואב לי עליו, גם על המשפחה שהשם ייתן לו מנוחה נכונה

[Chorus] It isn’t me — this I know, who threw him off the moving vehicle. It hurts for him, and for the family too. May God grant him proper rest.

[וורס 4] זה לא אני, אומר הציבור הישראלי שעדיין שולח את ילדיו לחזית שלא שואל יותר מדי כי הוא מזמן הפנים שישראל קטנה מוקפת אויבים שנשען מיוזע על מצבה בגליל תר אחר חלקה נוחה מושלמת בשביל הגריל שצופר בפקקים ומחטט באף מציץ בכותרת ומעביר עוד דף !?אז מי אשם במוות של ניר !התשובה תישאר תמיד תלויה באוויר

[Verse 4] It’s not me, says the Israeli public, which still sends its children to the front, which doesn’t ask too many questions, because it has long internalized that Israel is small, surrounded by enemies; that leans, sweaty, on a headstone in the Galilee, hunting for a convenient plot, perfect for the grill; that honks in traffic jams and picks its nose, glances at the headline and turns another page. So who is to blame for Nir’s death? The answer will always hang in the air!