אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ אֶת אֱמוּנָתָם אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת סוֹד אַהֲבָתָם סוֹד נִצְחִיּוּתָם

If your soul desires, if your soul desires to know the spring, if your soul desires, if your soul desires to know the spring, the spring from which your brothers drew their faith, if your soul desires to know the secret of their love, the secret of their eternity.

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ וְלֹא הִתְיָאֲשׁוּ אַף שֶׁאָרְכָה לָהֶם, אָרְכָה לָהֶם, שְׁעָתָם אֶת הַמַּעְיָן מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ אֶת אֱמוּנָתָם אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת, סוֹד נִצְחִיּוּתָם סוֹד אַהֲבָתָם

If your soul desires, if your soul desires to know the spring, from it they drew and did not despair, even though their time, their hour, grew long for them, the spring from which your brothers drew their faith, if your soul desires to know, the secret of their eternity, the secret of their love.

בִּשְׁעוֹת מְצוּקָה, קֹשִׁי וְאָבְדָן, בִּימֵי רָעָה אִתָּם הָיָה בְּצָרָתָם נִסּוּ לְהַעֲבִירָם מֵעַל אֱמוּנָתָם. תָּמִיד יָדְעוּ, צוֹדֶקֶת הִיא דַּרְכָּם אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת סוֹד אַהֲבָתָם, נִצְחִיּוּתָם

In hours of distress, hardship and loss, in days of evil, He was with them in their trouble, they tried to turn them away from their faith. They always knew: their path is just, if your soul desires to know the secret of their love, their eternity.

אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, אֶל בֵּית הַמִּדְרָש

Turn to the house of study, to the old house of study, turn to the house of study, to the house of study.

אֶל בֵּין הַסַּפְסָלִים, מוּל אֲרוֹן סְפָרִים, הַקְשֵׁב אֶל הַנִּגּוּן הָעוֹלֶה מִתַּלְמוּדָם אֶל בֵּין הַמְבַקְשִׁים קִרְבַת הָאֱלֹקִים, אֵינֶנָּה בַּשָּׁמַיִם הִיא וְלֹא מֵעֵבֶר יָםׁ אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת מַהִי הבְּאֵר נָתְנָה לָהֶם מֵימָם יָעִידוּ טוֹעֲמֶיהָ כִּי מֵימֶיהָ מְתוּקִים מִכָּל מֵימוֹת עוֹלָם רִוְּתָה אֶת צִמְאוֹנָם, בְּעֹנִי נִחֲמָתָם, בַּחֹשֶׁךְ הִיא אוֹרָם, בַּכְּאֵב – רְפוּאָתָם הָיְתָה הִיא מִבְצָרָם, מַמְלַכְתָּם, מְפֻזָּרִים – שָׁמְרָה עַל אַחְדוּתָם הָיוּ דַּלִּים, הָיוּ רָשִׁים – שָׂמוּהָ כֶּתֶר לְרֹאשָׁם

Between the benches, before the bookcase, listen to the melody rising from their Talmud, among those who seek closeness to God: it is not in heaven and not beyond the sea, if your soul desires to know what the well is that gave them its waters, its tasters will testify that its waters are sweeter than all the waters of the world, it quenched their thirst, in poverty their comfort, in darkness it is their light, in pain — their healing, it was their fortress, their kingdom; though scattered — it preserved their unity, they were poor, they were destitute — they set it as a crown upon their heads.

אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ

Turn to the house of study, to the old house of study, turn to the house of study, to the house of study.

ובְּאוֹתָם יָמִים קָשִׁים מָסְרוּ נַפְשָׁם אֶל מַאֲכֶלֶת הֵם בְּרֹאשׁ מוּרָם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" אָמְרוּ, וּבְ"אֶחָד" יָצְתָה נִשְׁמָתָם” כָּל עוֹד שֶׁהֵם יָדְעוּ: אֵי שָׁם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן דּוֹלֵק הַנֵּר עוֹלֶה, אוֹתוֹ נִגּוּן הַמְּלַוֶּה, אֶת לִמּוּדָם וזֶהוּ נִצְחוֹנָם, שֶׁלֹּא יִכְבֶּה נֵרָם עוֹד לְעוֹלָם

And in those difficult days they gave their lives to the knife, with heads held high, “Shema Yisrael,” they said, and at “Echad” their souls departed, for they knew: somewhere there, in the old house of study, the candle burns, rising; that same melody accompanies their learning, and this is their victory: that their light will never again be extinguished, forever.

אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ, אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ סוּר, אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ הַיָּשָׁן

If your soul desires, if your soul desires, turn to the house of study, to the old house of study.