הרחוב היפה היפה יעצר לבסוף בדרכו השלוה אטומה וקשה תחתך כמו חלה לארכו והבוקר הלח יתפחם מברק יחידי מברקו

The beautiful, beautiful street will at last stop along its way And the calm, sealed and hard beneath you, like a challah along its length And the damp morning will blacken from a single bolt of lightning, from its flash

אנשים יתנשמו בכבדות כמו בתום דהרה עתיקה חגורת הבטון של העיר הדוקה בהחלט הדוקה הקירות הכבדים מבינים משהו ונופלים בשתיקה

People will breathe heavily, as at the end of an ancient gallop The city's concrete belt is tight, decidedly tight The heavy walls understand something and fall in silence

על העיר הגוססת בחוץ צונח אור שמש מוחלט ביום שכזה מן הסתם בבתים שום תינוק לא נולד אף לא מת שום אדם ואכן הרחובות ממריאים לאט

On the dying city outside descends an absolute sunlight On such a day, presumably, in the houses no infant is born Nor does any person die, and indeed the streets lift off slowly

הרחובות ממריאים אל האור הלבן כמו שטיח קסמים הקירות שנפלו מוקמים איכשהו (אזרחים חכמים) ולעיר אין ראשית ואין סוף וכל המבואות חסומים

The streets lift off toward the white light like a magic carpet The walls that fell are raised somehow (wise citizens) And the city has no beginning and no end, and all the approaches are blocked

וידיך שרות מן הקיר כמו מלמול של אזוב ירקרק ועיניך פורחות כמו פנינים של זכוכית על צוואר הברק רק ראשך העייף צף באור העמוק ורק פיך שרק

And your hands sing from the wall like the murmur of greenish moss And your eyes float like glass pearls on the neck of the lightning Only your tired head floats in the deep light, and only your mouth whistles