זה היה לפנים ולפני שנים במלכות על ים ערפלי שם דרה ילדה - שמה לא תדע: קראתי לה אנאבל לי משא לב אחר מלבד אהבה לא היה גם לה וגם לי ילד הייתי, והיא ילדה במלכות על ים ערפלי: אך ידענו אהוב מכל אוהבים - אני ואנבל לי: וראונו שרפי המרום בקנאה וזעום זעמו לה ולי

It was long ago, many years ago, in a kingdom by a misty sea. There lived a maiden — her name you would not know: I called her Annabel Lee. No other burden of the heart but love had she and I as well. I was a child, and she a child, in a kingdom by a misty sea: but we knew a love beyond all lovers — I and Annabel Lee; and the seraphs on high beheld us with envy, and their wrath fell upon her and me.

זו הסיבה, שהיה מעשה במלכות על ים ערפלי - רוח יצא מעבים, וצינן והמית את אנאבל לי ובאו הוריה, אחים, קרובים מבני אצילי גלילי ונשאוה ממני לקבר אפל במלכות על ים ערפלי אין כאשרנו בנווה שרפים - לכן זעמו לה ולי: היא הסיבה (זה ידוע לכל במלכות על ים ערפלי) שרוח בלילה יצא מעבים והמית את אנאבל לי

This is the reason that it came to pass in a kingdom by a misty sea — a wind blew out of a cloud and chilled and killed my Annabel Lee. And her parents came, brothers, kin, of highborn lineage, and bore her from me to a dark grave in a kingdom by a misty sea. There are none like us in the seraphs’ abode — therefore they raged at her and at me: that is the reason (it is known to all in a kingdom by a misty sea) that a wind at night came out of a cloud and killed my Annabel Lee.

אך ידעתי אהוב מכולם, מכולם שרבו שנותם מגילי ורבה חוכמתם משכלי: ואין שרף או שטן בעולם ואין סער בים ערפלי שיקרע או יגרע את הקו של זהב ביני ובין אנאבל לי וירח מרום לי לוחש בחלום שירי זוהר על אנאבל לי: לי רומז כל כוכב בקרניו - עיניו כעיניה של אנאבל לי: אך בליל אפלה - עמדי היא כולה ואנוח על יד יונתי הכלה בביתנו שלה ושלי - הוא הקבר על ים ערפלי

But I knew a love greater than all, than all whose years were more than mine, and whose wisdom greater than my wit; and there is no seraph or demon in the world, and no storm on a misty sea, that will tear or lessen the golden line between me and Annabel Lee. And the moon on high whispers to me in dreams shining songs of Annabel Lee; each star with its beams hints to me — eyes like those of Annabel Lee; but in the dark of night — she is wholly with me, and I rest beside my dove, my bride, in our house, hers and mine — which is the tomb by the misty sea.