זיבלת, חרשת, תיחחת, עיגלת זרעת, השקית, קילטרת, גידלת קצרת, אספת, ארזת, שיווקת ולא קיבלת מחיר - אין ממה להחזיר אין עם מי להזדיר ואין למי להזביר... רק אל תלך הביתה באמצע היום אל תיקח את האקדח ואל תמצא מקום אל תעשה רושם נורא ואיום אל תלכלך כל-כך ותעלם פתאום שינקו אחריך אלמנה ויתום... הואיל וזה לא יועיל ממילא נסה לחשוב על מישהו ברגעים האלה האמן לי האמן לי...

You manured, you ploughed, you hoed, you harrowed, you sowed, you watered, you cultivated, you raised, you reaped, you gathered, you packed, you marketed, and you didn’t get a price — there’s nothing to pay back with, no one to settle with, and no one to explain it to... Just don’t go home in the middle of the day, don’t take the gun and don’t go find a place, don’t make a terrible, awful impression, don’t make such a mess and disappear all at once, so that a widow and an orphan will clean up after you... Since it won’t help anyway, try to think of someone in these moments, believe me, believe me...

הבטיחו לשלוח, התחילו למרוח היית נינוח, הוסיפו למתוח נסית לשכוח, הוספת לבטוח ולא עמדו במילה - איך חברה משכילה את עצמה מפלילה ואותך משפילה... רק אל תחזור הביתה עמום וקודר אל תפגוש את האשה כעוס ומחרחר אל תצעק עליה, פוגע ודוקר אל תקיא עליה מיץ של מישהו אחר ואל תרביץ לה עד שתיפול ותישבר... הואיל וזה לא יועיל ממילא נסה גם לרחם על כל המשכילים האלה האמן לי האמן לי...

They promised to send, they started to stall, you were easygoing, they kept on stretching it, you tried to forget, you went on trusting, and they didn’t keep their word — how an educated society incriminates itself and humiliates you... Just don’t come home dull and gloomy, don’t meet your wife angry and snarling, don’t shout at her, wounding and stabbing, don’t puke on her someone else’s juice, and don’t beat her till she falls and shatters... Since it won’t help anyway, try also to have pity on all those educated ones, believe me, believe me...

ויתרת לחבר'ה, ויתרת בבית ויתרת בחורף, ויתרת בקיץ עד שנותרת כרבע זית - ולא הבנת עד כאן שאתה סתם פחדן סתם חנפן נחמדן סתם זייפן מתמרחן... רק אל תחזור הביתה כבד ושיכור אל תתחיל לחתוך, לזרוק, לקרוע ולשבור אל תכה את הילדים, על מי אתה גיבור אל תשחית מקום אליו תרצה לחזור ואל תוסיף דברים שלא תרצה לזכור... הואיל וזה לא יועיל ממילא נסה גם לותר על כמה ממרחים מאלה האמן לי האמן לי...

You gave in to the guys, you gave in at home, you gave in in winter, you gave in in summer, until you were left like a quarter of an olive — and you didn’t understand till now that you’re just a coward, just a toady, a nicey‑nice, just a fake, a whiner... Just don’t come home heavy and drunk, don’t start cutting, throwing, tearing and breaking, don’t hit the children — who exactly are you a hero to? don’t ruin a place you’ll want to return to, and don’t add things you won’t want to remember... Since it won’t help anyway, try also to give up a few of those smears/spreads, believe me, believe me...