אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

If the sun rises and each morning is new, If the flowers simply smile at the world, If the wave rolls with laughter up to the heavens, Then why don’t we, too, laugh with everyone?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

If there are still circuses and clowns — not only in a book, If children’s laughter rings clear and not far away, The market laughs, the sea, the school bell, Then why don’t we, too, learn to laugh?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים לא לקמץ בחיוכים והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

It’s worth, it’s worth learning from the flowers: Don’t be stingy with smiles, And the world, you’ll see, will suddenly be so good. It’s worth dreaming and hoping — just try once, It’s worth laughing, worth living, worth loving.

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס אך בזהירות לא להרוס אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

It’s good to smile, and it’s allowed to get angry, But carefully — not to destroy. One can weave a wonderful dream on a gloomy day; Everything will surely be even better, but in the meantime One can cry for no reason, one can also sing.

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו והוא שותק והעולם כולו שותק לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

A man walks in the city — it is his, and yet it is foreign to him, And he is silent, and the whole world is silent. Suddenly, right before him, a little girl smiled at him, And the man laughs, and the whole world laughs.

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב האור נושק לצל והפסים את הרכבת רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

And again the sun kisses the love-struck city, A mischievous, light wave kisses the rock again and again, The light kisses the shadow, and the rails kiss the train, Only we forget what is so, so important.

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים לא לקמץ בחיוכים והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

It’s worth, it’s worth learning from the flowers: Don’t be stingy with smiles, And the world, you’ll see, will suddenly be so good. It’s worth dreaming and hoping — just try once, It’s worth laughing, worth living, worth loving.