[פזמון]
ז'אן ז'אק מון אמי, חי לנצח במרסיי, בחדר חם מלא עשן
עם אוסף של עטים וכובעים, מרחף מעל הזמן
[Chorus]
Jean-Jacques, mon ami, lives forever in Marseille, in a warm room full of smoke,
with a collection of pens and hats, floating above time
[בית 1]
ילד מגודל עם בטן מלאה במים
מדליק ג'וינט באמבולנס בדרך לטיפול
מתופף על דופן המיטה ושר שנסון
עם האח האלג'ירי
הולך במסדרון בית החולים כמו מלך נפאלי
כובע צבעוני ומקל עם גולת זהב
אחיות מחייכות לקראתו: מה שלומך מסייה גולדברג?
[Verse 1]
A grown-up child with a belly full of water,
lights a joint in the ambulance on the way to treatment,
drums on the side of the bed and sings a chanson
with the Algerian nurse.
He walks down the hospital corridor like a Nepalese king —
a colorful hat and a cane with a golden knob.
The nurses smile at him: 'How are you, Monsieur Goldberg?'
[פזמון]
ז'אן ז'אק מון אמי חי לנצח במרסיי, בחדר חם מלא עשן
עם אוסף של עטים וכובעים, מרחף מעל הזמן
[Chorus]
Jean-Jacques, mon ami, lives forever in Marseille, in a warm room full of smoke,
with a collection of pens and hats, floating above time
[בית 2]
מבקש עטים לאוסף מהרופאים, מהאחיות, מהנהג
מניח בחדרו על המדף שיהיה מסודר
מדגים לי כובע דרוזי, והודי
ואת זה קח הביתה בשבילך
שבת גשומה במרסיי, חמין אצל מדאם שרה
הולכים לאורך הרחוב, חוזרים אל החדר החם
אני עושה הבדלה הוא מבקש: בקול רם!
[Verse 2]
He asks the doctors, the nurses, the driver for pens for his collection;
he places them in his room on the shelf so it will be tidy.
He shows me a Druze hat, and an Indian one:
'And take this one home for you.'
A rainy Sabbath in Marseille, cholent at Madame Sarah's.
We walk along the street, return to the warm room.
'I do Havdalah,' he asks: 'Out loud!'
[פזמון]
ז'אן ז'אק מון אמי חי לנצח במרסיי, בחדר חם מלא עשן
עם אוסף של עטים וכובעים, מרחף מעל הזמן
[Chorus]
Jean-Jacques, mon ami, lives forever in Marseille, in a warm room full of smoke,
with a collection of pens and hats, floating above time
[בית 3]
הוא מנמנם אני בוהה בטלוויזיה
טלתרום בצרפתית, הוא פוקח עין ואומר
"בוא בוא מון אמי, בוא תשכב כאן לידי"
אני נרדם לצדו...והייתי רוצה לעצור את הזמן
אבל צריך לקום ולנסוע אל שדה התעופה
אנחנו נפרדים בלי דרמה, כאילו ניפגש שוב בקרוב
אני יוצא למסדרון חשוך, כל כך קשה לי לעזוב
[Verse 3]
He dozes; I stare at the television.
A telethon in French; he opens an eye and says:
'Come, come, mon ami, come lie here beside me.'
I fall asleep by his side... and I would like to stop time,
but I have to get up and go to the airport.
We part without drama, as if we'll meet again soon.
I step into a dark corridor — it's so hard for me to leave.
[פזמון]
את ז'אן ז'אק מון אמי שחי לנצח במרסיי בחדר חם מלא עשן
עם אוסף של עטים וכובעים, מרחף מעל הזמן
[Chorus]
Jean-Jacques, mon ami, who lives forever in Marseille, in a warm room full of smoke,
with a collection of pens and hats, floating above time
