כך עכבר העיר לי מספר, בין בניינים שהלילות שבעירו הם החיים ועכבר הכפר בתוך שדה, כך לי אמר: ריח מתוק של פרדסים זה העיקר. וביניהם, וביניהם, אני הולך ואז חוזר יש בי מזה, וגם מזה, יש בי שניהם אז עכבר הכפר, על השקיעות הוא מספר וידידו, זה מהעיר, שוב ממהר. וביניהם, וביניהם, אני הולך ואז חוזר יש בי מזה, וגם מזה, יש בי שניהם וביניהם, וביניהם, על שפת הים שקט מוצא ואז ברחוב סתם נהנה, יש בי את זה

So the city mouse tells me, among buildings, that the nights in his city are life. And the country mouse, out in a field, so he told me: the sweet scent of orchards is what matters most. And between them, between them, I go and then return; there’s some of this in me, and some of that, I have them both. Then the country mouse speaks of sunsets, and his friend, the one from the city, is in a hurry again. And between them, between them, I go and then return; there’s some of this in me, and some of that, I have them both. And between them, between them, on the seashore I find quiet, and then on the street I simply enjoy — that’s in me too.