כי סערת עלי, לנצח אנגנך שוא חומה אצור לך, שוא אציב דלתיים! תשוקתי אלייך ואלי גנך ואלי גופי סחרחר, אובד ידיים!

Since you stormed into me like a tempest, I shall sing to you forever. In vain I’ll build you a wall, in vain I’ll set up doors! My longing is for you, and to me—your garden, and my body reels, my hands fall away.

לספרים רק את החטא והשופטת פתאומית לעד, עיני בך הלומות עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל תאלמי אותי לאלומות

In the ledgers—only the sin and the judge; suddenly and forever, my eyes in you are dazed; while in the street a fighter bleeds raspberry sunsets— bind me into sheaves.

אל תתחנני אל הנסוגים מגשת לבדי אהיה בארצותייך הלך תפילתי דבר איננה מבקשת תפילתי אחת והיא אומרת: הא לך!

Do not plead with those who shrink from drawing near. Alone I shall be, in your lands, a wanderer. My prayer asks nothing; my single prayer says: here—take!

עד קצווי העצב, עד עינות הליל ברחובות ברזל ריקים וארוכים אלוהי ציווני שאת לעוללייך מעוניי הרב שקדים וצימוקים

To the far edges of sorrow, to the springs of night, through iron streets, empty and long, my God has commanded that you carry to your little ones, out of my great poverty—almonds and raisins.

טוב שאת ליבנו עוד ידך לוכדת אל תרחמיהו בעויפו לרוץ אל תניחי לו שיאפיל כחדר בלי הכוכבים שנשארו בחוץ

It is good that your hand still seizes our heart. Do not pity it in its rush to run. Do not let it darken like a room without the stars that remained outside.

שם לוהט ירח כנשיקת טבחת שם רקיע לח את שיעולו מרעים שם שקמה תפיל ענף לי כמטפחת ואני אקוד לה וארים

There the moon blazes like a cook’s kiss, there the damp sky makes its cough thunder, there a sycamore will drop a branch to me like a handkerchief, and I will bow to her and lift it.

ואני יודע כי לקול התוף בערי מסחר חרשות וכואבות יום אחד אפול עוד פצוע ראש לקטוף את חיוכנו זה מבין המרכבות

And I know that to the beat of the drum, in deaf and aching cities of trade, one day I will yet fall, head-wounded, to pluck this, our smile, from among the chariots.