כשהיינו ילדים שיחקנו בחולות על שפת המים הכחולים איבדנו דלי של פח וכף של פח עמם צנחה, נשרה דמעת ילדות של ילד מתייפח דבר לא עוד... דבר לא עוד

When we were children we played in the sands at the edge of the blue waters, we lost a tin bucket and a tin shovel, with them fell, a childhood tear was shed of a sobbing child. Not a word more... Not a word more

כשהיינו נערים טילנו בחולות עם נערות בתלתלים פרח חן נפל, נשמט לחול עימו הלכה, אבדה דמעת ענות של נער מתייפח דבר לא עוד... דבר לא עוד

When we were youths we strolled in the sands with curly‑haired girls, a lovely flower fell, slipped into the sand, with it went, was lost a tear of humility of a sobbing youth. Not a word more... Not a word more

כשהיינו בחורים הלכנו בחולות בנשק ירי חגורים עת רע וחבר נפל בחול בחול אז נספגו דמעות שותקות של לב מבין, יודע דבר לא עוד... דבר לא עוד

When we were young men we walked the sands, girded with firearms, in a hard time, a friend fell in the sand, then in the sand were absorbed silent tears of a heart that understands, that knows. Not a word more... Not a word more

והנה ילדי גדל והרוחות נושאות אותם חולות, גלים גלים על דלי של פח שכבר אבד בחול על אהבה... ואם חבר יפול גם הוא דמעה יורידה דבר לא עוד... דבר לא עוד...

And behold, my child has grown, and the winds carry those sands, wave upon wave, over the tin bucket already lost in the sand, over love... and if a friend should fall, he too will let a tear fall. Not a word more... Not a word more...